השינוי שאנו צריכים

– עו"ד אהוד פלג –

בבדיחה ידועה  נשאל אדם: מה יותר גרוע, בורות או אדישות?

תשובתו: אני לא יודע וזה לא איכפת לי.

הועדות השונות שהוקמו בעקבות מחאות הקיץ – ועדת טרכטנברג וועדת קדמי , חשפו לצערנו כי בתחום יוקר המחיה, רשויות השלטון שהיו מופקדות על הגנת הציבור נמנעו מלבדוק את קיומה של בעיה והתנהגו כאילו גם אין זה מעניינן.

ועדות אלה ואחרות הגישו או עומדות להגיש את ממצאיהן, ואיתן המלצות לצעדי פעולה, שיעמדו בחודשים הקרובים במרכזו של ויכוח ארוך ומתיש על אימוצן או דחייתן.

השאלה החשובה ביותר שהיה על ועדות אלה לבחון, תידחק לצערנו לשוליים, למרות שבה טמון זרע הפורענות של הכשלים הבאים בחיי הכלכלה.

זוהי שאלה, ששום ועדה עד כה לא הרגישה צורך להתייחס אליה, למרות שהועלתה בפניהן שוב ושוב בניירות העמדה שהגישה להן המועצה לצרכנות.

שאלה זו, שהיא בנפשנו, היא מקומה (או חסרונה) של ההגינות בחיינו הפרטיים והציבוריים.

בשאלה זו, הנמצאת בבסיס חיי המסחר במדינה, מקופלת גם הבעיה העיקרית הממררת את חיי אזרחי ישראל וצרכניה, והמבטאת כוחנות, יהירות וחוסר אכפתיות לזכויות ולאינטרסים של הזולת.

רובן המכריע של עשרות אלפי התלונות המגיעות בשנה למועצה לצרכנות, משקפות לא רק קובלנה של צרכן על פגיעה בזכויותיו, אלא תחושה של עלבון ופגיעה בכבודו כאדם, בגלל ההתעלמות מזכותו הבסיסית להגינות, ניצולו  לצורך גריפת רווחים מופרזים, והניסיון להתנער מאחריות כאשר הוא מתלונן על כך בפני בית העסק.

זוהי בעיה שניזקה מאד מוחשי במישור הכלכלי, אבל מקורה דווקא מתחום דעת אחר לגמרי: תחום החינוך והמוסר.

קשה לצפות מאנשי עסקים שזהו מנהגם לנהוג אחרת ולחדול מלחלוב את לשדם של לקוחותיהם עד תום, אם בלימודי הכלכלה ומינהל העסקים הדגישו בפניהם את האינטרס העליון: מיקסום רווחים (השאת רווחים) כחזות הכל.

קשה לדרוש מאנשי כלכלה המאיישים את משרדי הממשלה ורשויות השלטון, לראות את טובתו של ציבור הצרכנים, אם הכשרתם עסקה בנפלאות כלכלת השוק, ודגלה בשוק החופשי נעדר התערבות שלטונית כלשהי.

ובל נשכח כי אלה גם אלה הם תוצרי מערכת החינוך הממלכתית המציבה במרכזה את החתירה להישגים לימודיים, ואינה מדגישה די הצורך (בלשון המעטה) את ערכי ההגינות, ההתחשבות והרגישות החברתית.

בנסיבות אלה, גם השוק החופשי הופך מאמצעי להשגת המטרה- למטרה בפני עצמה, גם אם הוא פוגע במטרה האמיתית: שוק הוגן לעסקים ולצרכנים.

כל התיאוריות הכלכליות והמדיניות, אל להן להשכיח את עובדת היסוד, כי תכליתן היא גם הסיבה לקיומה של החברה האנושית: הפיכת חייו של אדם לטובים יותר.

אם שוכחים את האדם בתוך בליל התיאוריות– אות הוא כי היוצרות התהפכו.

השינוי הדרוש היום במדינת ישראל הוא שינוי מהותי במערכות ההכשרה של אנשי העסקים, הכלכלנים והפקידות השלטונית. זהו שינוי תפיסתי במערכות החינוך וההשכלה, שיציב בחזרה את האדם, האזרח והצרכן, במרכז חיינו הציבוריים, ויגדיר את תכלית המערכות השונות המנהלות ומכתיבות את החיים במדינה, לרבות האינטרסים העיסקיים והפוליטיים, כדרך שתימצא בהלימה לרווחתו של הפרט בחברה.

יתרונה של החברה המאורגנת על פני האדם הקדמון שחי בג'ונגל, או על פני חברות המתנהלות כג'ונגל אנושי בו כל החזק גובר, חייב לבוא לידי ביטוי באופן ניהול חיינו כמדינת רווחה מתקדמת.
המפתח לכך נמצא קודם כל במערכת החינוך, ובמטען הערכי שהיא צריכה להקנות לבוגריה.