האויב הפנימי/עו"ד אהוד פלג*
התנ"ך מספר כי אחרי כיבוש יריחו על ידי צבא ישראל בראשותו של יהושע בן נון, ובניגוד להוראות מפורשות, שלח עכן בן כרמי בן זבדי משבט יהודה את ידו לשלל המלחמה ולקח לעצמו דברי ערך. בעקבות מעשה זה ניגף צבא ישראל בקרב הבא נגד ממלכת העי.
מדוע נענש העם כולו על מעשהו הפסול של אדם אחד? את ההסבר לכך ניתן אולי למצוא בפסוק "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (משנה, מסכת סנהדרין).
הפרשנות המקובלת היא כי אדם אחד משמעותו עולם ומלואו ולכן הצלת אדם כמוה כהצלת עולם שלם. פרשנות אחרת נשענת על העובדה כי מעשהו של אדם מבטא נורמה של התנהגות. מי שמציל אדם אחד מבטא נורמת התנהגות לפיה במקום הזה, בזמן הזה, הנוהג הוא להציל חיי אדם. אימוצה של הנורמה הזו על ידי אנשים נוספים שיפעלו על פיה – סופו שיציל אנשים רבים, עד כדי עולם מלא. עכן בן זבדי לא רק חטא בעצמו, אלא גם ביטא במעשה הביזה שלו נורמת התנהגות פסולה, לפיה בשעת חירום לאומית ובמקום להתמקד במשימה המשותפת, אדם מתפנה לחשוב על עצמו ולדאוג לאינטרס האנוכי שלו. במלחמה הנוכחית אנחנו יודעים לסמן בבירור את אויבינו החיצוניים. האם אנחנו יודעים לזהות גם את אויבינו הפנימיים? נאמר כבר כי "מהרסייך ומחריבייך ממך ייצאו" (ישעיהו מט, יז). המלחמה, יש לקוות, היא מצב זמני ותסתיים במהרה. המהרסים והמחריבים מבפנים לעומת זאת נותרים עמנו גם לאחריה, הם ופגיעתם הרעה.
כאלה הם האזרחים המנצלים את אסונם של מפונים ובוזזים את תחולת דירתם. כאלה הם הסוחרים והעסקים המפקיעים מחירים בשעת מחסור. כאלה הם פקידי ממסד המקשים ליבם בפני צרתם של נפגעי המלחמה ואינם מזדרזים לדאוג להם ולכבד את זכויותיהם. כאלה הם הפוליטיקאים המזהים שעת כושר כאשר הקשב הציבורי ממוקד במלחמה ובהתקפות הטילים, ומקדמים חקיקה והסדרים השנויים במחלוקת שנועדו לסייע לאנשי שלומם ולשותפיהם הקואליציוניים. כזו היא גם הממשלה שאיננה דואגת למיגון לכלל תושביה ואינה מזדרזת לפצות בעלי דירות ובעלי עסקים שנפגעו, ולעומת זאת מקצה תקציבי עתק לצרכים פוליטיים. סקר של המרכז לקידום ההגינות בישראל מתאריך מרץ 2025 , שנערך בידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה וכלל 1004 משתתפים המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה בישראל, הצביע על כך ש-70% מהציבור סבור שהממשלה מעדיפה אינטרסים פוליטיים על פני דאגה לצרכי המדינה ולרווחת האזרחים (כך גם סבורים 48% מן האזרחים שהצביעו ליכוד בבחירות האחרונות).
נראה שלדוגמאות מעין אלה כיוון ישעיהו הנביא את ביקורתו, כשדיבר על "מהרסייך ומחריבייך".
עם ישראל יודע להראות את כל היפה שבו בעיתות משבר. גילויים מרגשים של התנדבות, ערבות הדדית ועזרה הדדית מתפרסמים בכל יום וממלאים ליבנו בגאווה ובאהבה. זו המדינה וזה העם שאנו רוצים להיות, ואלה נורמות ההתנהגות שאנו מבקשים לראות כנורמות לאומיות. בזכותם נוכל תמיד לעמוד מול אויבינו החיצוניים ולנצחם. אך בה בעת עלינו לפעול נגד אויבינו הפנימיים, שאחרת נוכרע מבפנים, כפי שכבר קרה בהיסטוריה שלנו.
הגיע הזמן לחזור לבסיס ולתת משקל להגינות, לסובלנות ולסולידריות על פני האידיאולוגיות הפוליטיות המפלגות אותנו. הטילים פוגעים בנו בלי הבדל דת, גזע, מין או השקפה פוליטית. הם מזכירים לנו שוב ושוב שאם לא נהיה תלויים זה בזה ונבטא שותפות גורל וערבות הדדית במיטבה, נהיה תלויים (או שכובים) זה לצד זה בבתי החולים ובבתי העלמין. הציבור מייחל למרחב ציבורי המתאפיין בנורמות התנהגות של הגינות הדדית – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות ומצוקות, ושל דאגה מצד הממסד לצרכי העם ובעיקר לצרכי האוכלוסיות הפגיעות והחלשות. לעיתים קרובות מדי לא זו התמונה שהוא רואה.
בפסח, בליל הסדר, אנו שרים "והיא שעמדה"; לא רבים יודעים לענות על השאלה "מי" עמדה? התשובה היא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו והבטחת אלוהים לאברהם אבינו היא שמצילה אותנו מידם. הבטחה זו, הידועה כ"ברית בין הבתרים" מחייבת אותנו להיטיב את דרכינו כדי לזכות בחיים בארץ הזאת. זהו התנאי הנדרש מאיתנו ביחסים בינינו ובאופן ביצוע בחירותינו.
במשל אינדיאני עתיק יושב סבא ומספר לנכדו על שני זאבים שחיים בתוך כל אדם. בין שני הזאבים מתנהלת מלחמה מתמשכת שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע ,הכעס, הכאב, התסכול, צרות העין, העצב, העלבון וחוסר ההערכה העצמית.הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק והחיבה.
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
עונה הסב: מנצח, ילדי, הזאב שאותו אתה מאכיל יותר…
בחברה הישראלית חיים היום אותם שני הזאבים; איזה זאב אנחנו מאכילים יותר? בתשובה לכך יהיה טמון כנראה סוד כוחנו או סוד אובדננו.
הבחירה היא בידינו, גם בבחירת התנהגותנו וגם בבחירת מנהיגינו…
עו"ד אהוד פלג הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל