אור לעיניים/עו"ד אהוד פלג*
משל ידוע מספר על ארבעה עיוורים הנתקלים בפיל.
עיוור אחד נתקל בזנבו וסבור שזהו חבל. השני נתקל ברגלו ובטוח שזה הוא גזע עץ. השלישי נוגע באוזנו של הפיל ומכריז שזהו עלה רחב, ואילו הרביעי ממשש את החדק וקובע שזהו נחש ענק. המשל מדגים מה קורה כאשר מנסים לנתח תמונת מצב על פי מידע חלקי בלבד. ואכן, התייחסות לחלק מן התמונה מובילה בהכרח להתרשמות חסרה ולכן גם שגויה על פי רוב.
מה לדוגמה יכלו לעשות ארבעת העיוורים כדי לקבל את התמונה הנכונה?
הם יכלו להמשיך ולחקור את העצם שבו הם נתקלו ואז היו רואים שהוא מחובר לעצמים אחרים באופן שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מהם, ושלמעשה ניצבת לפניהם ישות שונה בתכלית מזו שדימו. הם גם יכלו לתקשר מילולית עם העיוורים האחרים ולגלות באופן זה שארבעתם נוגעים למעשה בעצם אחד, ואז בעזרת חלקיו כפי שמתארים אותם האחרים, הם יכולים להגיע למסקנה שהמדובר בפיל.
הלקחים של המשל אם כן הם לא להגיע למסקנות מהיחשפות לתמונת מידע חלקית, ללמוד את המציאות שבה אתה נתקל על ידי הרחבת נקודת המבט עליה, ולייצר תקשורת עם סובביך לצורך החלפת מידע, חשיפה לדעות שונות ושמיעת נקודות מבט נוספות.
בהתייחסו למצב החברתי והפוליטי בישראל, נהג נשיא המדינה לשעבר ראובן (רובי) ריבלין לדבר על ארבעת השבטים המרכיבים את החברה בישראל: החילוניים, הדתיים-לאומיים, החרדים והערבים. הוא הציג אז את השאלה האם יכול להיות מכנה משותף ביניהם. איני בטוח שזו החלוקה היחידה האפשרית בין מחנות שונים בחברה הישראלית, בוודאי לא אם יוצאים מהנחה כי מחנה לא חייב להיות פיזי ואפשר שיהיה גם אידיאולוגי או התנהגותי. כך למשל ניתן לדבר על מחנות פוליטיים שונים (ימין, שמאל, מרכז), מחנות חברתיים (מרכז ופריפריה), מחנות עדתיים (לפי ארצות המוצא), מחנות כלכליים (בעלי יכולת, מעמד ביניים, שכבות חלשות), מחנות דתיים (חילוניים, דתיים, מסורתיים, חרדיים), ומחנות לאומיים (יהודי, ערבי ,דרוזי, נוצרי). בין המחנות שוררים לא פעם מתחים ומחלוקות הגולשים גם לרגשות שליליים ולאיבה של ממש. קשה לדבר במציאות שכזו על הרמוניה חברתית ולכידות לאומית, ומעבר לאווירה הלא נעימה שנוצרת, הרי לדברים יש גם השלכה על החוסן הלאומי שלנו ובעיקר בתקופת מלחמה.
במובן מסוים ניתן למצוא הקבלה בין המצב בישראל ובין סיפור העיוורים והפיל. כל אחד מן השבטים מביט אל המציאות מנקודת מבטו ולאורה הוא גם קובע את התרשמותו ואת עמדתו ונוהג על פיה. מה שמתקבל פעמים רבות הוא דו-שיח חרשים, התואם את ההגדרה הצינית של דיאלוג כשיח המורכב משני מונולוגים.
"כל אחד חושב לו רק
אני, אני, אני, אני,
לא רואה אחר ממטר
משמאלי או מימיני" (מתוך השיר "שובו לאור).
מודל אפר"ת הוא מודל התנהגותי המתאר את התהליך שעל פיו אדם קובע את התייחסותו לאירוע. הוא מציין את ראשי התיבות של המושגים אירוע, פרשנות, רגש, תגובה. המודל מסביר בין היתר מדוע יכולים שני בני אדם (או שני מחנות לצורך העניין) להיחשף לאותו האירוע אך להגיב אליו באופן שונה, לאור הפרשנות השונה וההתייחסות הרגשית השונה שהם נותנים לו.
ניקח שלוש מחלוקות בולטות במציאות הישראלית היום וננסה להבין כיצד הן מתודלקות:
- גיוס תלמידי ישיבות: המחנה החרדי רואה בלימוד תורה את התנאי שרק בהתקיימו אלוהים יציל את מדינת ישראל ואת עם ישראל. המחנה שדורש לגייס גם את בחורי הישיבות, רואה בשוויון בנטל דרישה בסיסית של הגינות ואינו מוכן שמגזר אחד בלבד יקריב את בניו למען ביטחון המדינה.
- חתימת עסקת חטופים במחיר של הפסקת המלחמה:
המחנה התומך בעסקה רואה בהחזרת החטופים חובה (וחוב) מוסרית של מדינת ישראל, ששום ניצחון לא יהיה שלם בלעדיה, ורואה בעסקה את הדרך היחידה להשבת החטופים הביתה. המחנה המתנגד לעסקה רואה בהפסקת המלחמה תוך השארת החמאס בשלטון על נשקו, סכנה של הישנות אסון השבעה באוקטובר ומסר אזורי מסוכן הטומן בחובו איום קיומי אסטרטגי למדינת ישראל.
- קידום הרפורמה המשפטית:
המחנה התומך ברפורמה מצביע על הפרת עיקרון הפרדת הרשויות, שבאה לידי ביטוי לדבריו במדיניות הפרשנות השיפוטית הליברלית מדי שאימצה לעצמה הרשות השופטת. טענתו היא שהשופטים פוסקים בניגוד לחוקים שקבעה הרשות המחוקקת שרק היא זו שנבחרה על ידי העם, וכן מתערבים בענייני מדיניות ומינויים ממשלתיים.
המחנה המתנגד לרפורמה רואה במהלך סכנה לדמוקרטיה בכך שהוא מבטל את הבקרה של הרשות השופטת על השלטון והופך את שלוש הרשויות השלטוניות למעשה לרשות אחת בשליטת הממשלה.
האם מול מחלוקות עמוקות שכאלה ניתן ליישם את משל העיוורים והפיל? האם לדוגמא ניסה כל אחד מהצדדים במחלוקות אלה ללמוד יותר את נקודת המבט האחרת ואת הרציונל שבבסיסה?
כשהפילוסוף האמריקאי סטיבן קובי דיבר על שיטת האלטרנטיבה השלישית כדרך ליישוב מחלוקות, הוא מנה מספר שלבים הכרחיים כאבני דרך למציאת פתרון:
- קודם כל הקשב לצד האחר ולטיעוניו לפני שאתה משמיע את שלך.
- וודא שהבנת את הצד האחר ואת טיעוניו.
- הראה לצד האחר שהבנת את עמדתו וסיבותיה על ידי כך שתחזור עליהן בפניו ותבקש את אישורו לכך שהבנת נכון.
- רק אז הצג את עמדתך בפני הצד האחר וכן את ההנמקה שבבסיסה.
- ברר עם הצד האחר האם הוא מוכן לשתף איתך פעולה בחיפוש פתרון שישרת גם את עקרונותיך וגם את עקרונותיו .
- הצג את העמדות השונות זו לצד זו עם הרציונל העומד מאחוריהן (וודא שאכן הגעת לרציונל הזה, כלומר לסיבה האמיתית שביסוד אותה העמדה, בעזרת השאלה: לשם מה?)
לאחר הנחת התשתית הנכונה והשלמה היוצרת את המחלוקת, יהיה קל יותר להפעיל חשיבה יצירתית ולהגיע לפתרון מוסכם. אין בעיה שנוצרה על ידי בני אדם שלא ניתנת לפתרון על ידי בני אדם. התנאי הוא כאמור קיום תקשורת מכבדת בין הצדדים, ושמירה על פתיחות תוך נכונות לשמוע, ללמוד ולהבין את עמדת הצד האחר.
אכן אין עיוור יותר ממי שמסרב לראות. אם נשקיע רק מקצת מהאנרגיה המתדלקת את הסכסוכים והמחלוקות בחברה הישראלית, בהבנת חיוניותו וביישומו של עיקרון ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות בהתייחסות לזולת – כמפתח לחיים משותפים בחברה, נוכל להביא לחברתנו, המתנהגת פעמים רבות בעיוורון, הרבה יותר אור לעיניים וללבבות.
*עו"ד אהוד פלג הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל
https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/article-1215830