"שניים אוחזין…" – מחלוקות מיישבים בהגינות/עו"ד אהוד פלג
אדם הולך אל הרב ופורש בפניו ריב שיש לו עם שכנו. "אתה צודק" אומר לו הרב. שומע זאת השכן וממהר אף הוא אל הרב כדי להציג לו את הצד שלו בסכסוך. "אתה צודק" אומר לו הרב. פונה לרב אדם שנכח בשיחות עם שני השכנים ושואל אותו: "רבי הכיצד אתה אומר לשניהם גם יחד שהם צודקים?". עונה לו הרב "גם אתה צודק".
חיים של אנשים שונים במסגרת אנושית אחת מזמנים לא מעט מחלוקות וויכוחים שבהם מושמעות דעות מנוגדות התואמות את השקפת העולם או האינטרסים של מביעי העמדות. בניסיוננו לפתור מחלוקות אלה ולמנוע את הפיכתן למריבות של ממש, בוודאי לא לכאלה הגורמות לשנאת חינם, נשמעת פעמים רבות הדרישה להתפשרות ולהגעה לעמק השווה.
האם בכל מחלוקת ניתן להגיע לפשרה? האם נכון בכלל להגיע תמיד לפשרה?
האם לדוגמה יכולה להיות מחלוקת על השאלה אם אחת ועוד אחת הם שתיים או שלוש? האם ניתן להציע כאן להתפשר על שתיים וחצי? ומה לגבי מחלוקת על שניים שאוחזים בטלית וכל אחד טוען "כולה שלי"? האם ניתן לפשר בין שתי נשים הטוענות כל אחת כי התינוק הוא שלה? (שלמה המלך פסק אומנם שיש לחתוך את התינוק לשניים, אבל הייתה זו כזכור רק דרך חכמה להוציא את האמת אל האור ולגלות מי היא האם האמיתית).
המציאות הישראלית משופעת במחלוקות הגולשות פעמים רבות למריבות ואפילו למאבקים מרים: מדיניות הממשלה בעניין עסקת החטופים וניהול המלחמה, סוגיית גיוס החרדים לצה"ל, הרפורמה המשפטית שמנסים לקדם, קיום תפילות במרחב הציבורי, ועוד. מחלוקות אלה , לאור היותן טעונות רגשית, גם מפלגות את הציבור ומחלישות את החוסן הלאומי. כיצד ניתן לדעת באיזו מחלוקת ניתן להתפשר ובאיזו – "ייקוב הדין את ההר" ?
ראשית לכל, ליישוב מחלוקות יש לגשת בהגינות – בכבוד, ביושר ובהתחשבות , מבלי לנצל חולשות או מצוקות. כבוד – יש להכיר בכך שלבר-הפלוגתא יש זכות לדעה משלו (וכי אולי אף יתברר שדעתו היא הנכונה). אם ברצוננו להגיע אתו להסכמה, רצוי להקשיב לדעתו ולהנמקה שהוא מביא כדי לבסס אותה, ואף להראות לו שהבנו אותו. בנוסף לרוח הטובה והמכבדת שתשרה גישה שכזו על השיח בינינו, יבהיר לנו קשב זה כיצד נוכל להתמודד בהצלחה עם עמדתו. יושר – כדאי לוודא כי העובדות שעליהן אנו מתבססים אכן נכונות. נוכל לעשות זאת בעזרת העצות הבאות:
א. מחלוקות עובדתיות לא צריכות לעורר ויכוח ובמקום זאת יש לצאת ולברר את העובדות לאשורן. (לא אכנס לשאלה הפילוסופית האם ישנה אמת אחת או שהאמת היא מעיניו של המתבונן). על השאלה אם השמש שוקעת במזרח או במערב אין מה להתווכח, אלא פשוט יש לצאת החוצה בזמן השקיעה ולהתבונן.
ב. כשדעה מבוססת על עובדות, רצוי לבדוק את נכונותן ואת המידה שבה הן משקפות את תמונת המידע השלמה. גורמי העיוות המוכרים ביותר של האמת הם הכללות (כל העולם שונא אותנו), קביעת התרשמות מתמונה חלקית (הסיפור הידוע על ארבעת העיוורים הנתקלים בפיל כשכל אחד ממשש חלק אחר בגופו ומגיע למסקנה אחרת לגבי זהות העצם שלפניו), קביעת עמדה על פי רושם ראשון (אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו), דעות קדומות (כגון גזענות ועלילות דם, שעמנו חווה ועדיין חווה בימים אלה). אל אלה מתווספים סילוף והטיה מגמתית של העובדות, הנובעים ממניעים אינטרסנטיים.
ג. צריך לבדוק עם עצמנו באומץ ובפתיחות אם ביצענו הטיות בלתי מודעות בצריכת המידע שעליו אנו מתבססים כאשר מבקשים לאמץ עמדה מסוימת. כך לדוגמה חולשות האנוש הנובעות מיצרינו – גאווה, תאווה, קנאה, שנאה, פחד וכעס – עלולות לגרום לנו להאמין באמת התואמת את רגשותינו, תוך התעלמות מעובדות שאינן מתיישבות עם אמת זו.
התחשבות – בשלב קבלת ההחלטות יכול להתבלט פתרון אחד מסוים כפתרון הרצוי, ואז התייתרה המחלוקת. אם עולים שני פתרונות אפשריים או יותר, נתייצב בפני מחלוקת שיש ליישבה.
הפילוסוף האמריקאי סטיבן קובי ממליץ מאוד על כלי ליישוב מחלוקות שהוא קורא לו "האלטרנטיבה השלישית". אין מדובר בפשרה; בפשרה כל צד צריך לוותר על מעט מהצעתו, מעמדתו או מהאינטרסים שלו כדי להגיע לעמק השווה; על פי "האלטרנטיבה השלישית" שני הצדדים למחלוקת מנסים לעבוד ביחד על פתרון שיאפשר לכל צד לשמור על העקרונות והאינטרסים החשובים לו בפתרון שיימצא. בשלב זה מופעלות חשיבה יצירתית וגמישות מחשבתית לצורך העלאת פתרונות חדשים העשויים לרצות את שני הצדדים, אבל התנאי לכך הוא נכונות של שני הצדדים לעבוד ולחפש ביחד פתרון שכזה.
בניסוי חברתי ידוע מתבשרים שני אנשים בנפרד, שכדי להציל קרוב משפחה שלהם שחולה במחלה אנושה, הם חייבים להשיג תפוז. לאחד אומרים כי רק מיץ תפוזים יוכל להציל את קרובו, ולאחר אומרים כי רק רסק מקליפת התפוז יוכל להציל את בן משפחתו. לאחר מכן מפגישים ביניהם ומציגים בפניהם תפוז ומבקשים מכל אחד מהם לשכנע מדוע הוא זה שצריך לקבלו. השניים מתחילים להציג את טיעוניהם ותחינותיהם בפני מחזיק התפוז, במקום לבצע דבר פשוט שיכול היה לספק לשניהם פתרון: לברר מדוע האחר זקוק לתפוז, ולגלות תוך כדי הירידה לפרטים כי למעשה יוכלו לחלוק שניהם באותו התפוז: לאחד הרי דרושה קליפת התפוז בעוד האחר נזקק למיץ שלו בלבד. תקשורת פתוחה וטובה ונכונות להגיע לפתרון שייטיב עם שני הצדדים הן שעומדות ביסוד גישת "האלטרנטיבה השלישית". גישה זו טובה במיוחד במחלוקות המתגלעות במערכות יחסים ארוכות כגון נישואים או השתייכות לאומית, שכן היא מבטיחה שלאורך זמן בעלי העמדות השונות יוצאים מרוצים, ויתרה מכך, מעבירה להם מסר שיש להם ערך-על משותף שחשיבותו גדולה מהמחלוקת שלהם, והוא הניסיון לשמור על אחדות המסגרת ועל מערכת היחסים הטובה בתוכה.
כאשר מגבשים לדוגמה הסדרים ממלכתיים, מכתיב הגיון זה כי לא רצוי שההחלטות תתקבלנה רק ברוב מתמטי של חברי הכנסת, אלא צריך להבטיח שיש גם התחשבות בעקרונות חוקתיים שהם פרי של הסכמה רחבה ומבטאים ערך-על החשוב לשמירה על האחדות הלאומית.
ונסיים במחלוקת הכואבת לגבי עסקת החטופים. המטרות בסוגיה זו מוסכמות: השבת החטופים וחיסול המשך האיום של החמאס על מדינת ישראל ואזרחיה. עמדה אחת דורשת את השבת החטופים מיד ובכל מחיר. עמדה שניה גורסת שיש להשיב את החטופים רק מבלי להסתכן בהמשך האיום על מדינת ישראל. האם ניתן ליישב בין שתי העמדות? המטרה הראשונה היא קשיחה, שכן תוחלת החיים של החטופים אינה מובטחת, לאור משך הזמן הרב שעבר מאז נשבו ותנאי החזקתם הקשים בשבי. לעומת זאת, הסיכון העתידי למדינת ישראל יכול אולי לקבל מענה על ידי היערכות מתאימה של זרועות הביטחון. מערכת הביטחון אישרה לא פעם שהיא תדע להתמודד עם ההשלכות הביטחוניות של התנאים הכלולים בעסקה. העולה מן הניתוח הוא כי המחלוקת הזאת ניתנת ליישוב באופן ששתי המטרות מושגות, אלא אם מישהו מחליט לערב כאן שיקולים זרים המונעים הגעה לעסקה.
ראש הממשלה, בראשית המלחמה, טבע את הביטוי "ניצחון מוחלט" כמטרת המלחמה. איני יודע בבירור מה פשר הביטוי; אני רק יודע שהוא אינו מתאים למחלוקות המתעוררות בתוכנו. שם אני מעדיף על פניו את פתרון ה-win-win
המבטיח ששני הצדדים למחלוקת ייצאו מרוצים.
במקרה של החטופים, הדבר מגביר את הסיכוי שהם גם ייצאו חיים…
הכותב הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל