"…ובמותם ציוו לנו את החיים"

– עו"ד אהוד פלג –

מה צורך ראו לצוות לנו את החיים? – והלא כבר חיים אנו.
אין זאת כי אם את דרך החיים שנחיה בה, רצו לצוותנו.
אך מה צורך ראו לעשות זאת במותם דווקא? מדוע נגזר עלינו לאבדם בשל כך?!
אין זאת אלא מפני שרגע המוות הוא הרגע בו מוקנית לחיים משמעותם החזקה ביותר; כי רגע המוות הוא הניגוד הגמור לחיים במשמעותם האמיתית.
הוא קו הגבול בין החי לדומם, כמוהו כמראה, ולכן הכל משתקף בו בדיוק הרב היותר.
זה הרגע בו אדם מבין על מה הוא מוותר, ולמען מה הוא מוותר.
על מה הוא מוותר?
על החיים בביטויים האמיתי, הבסיסי; ביטוי שבלעדיו אין חיינו חיים: אושר, סיפוק, אהבה, משפחה.
לא על הכסף הוא מוותר, לא על דירות או על מכוניות, אלה כלל לא נחשבים ברגע שכזה; כי במבחן רגע האמת הבל הוא החומר, ולא מוסיף ולו גם שמץ של משמעות לחיים.
למען מה הוא מוותר?
למען המשך קיום החיים – האושר, הסיפוק, האהבה, המשפחה – של יקיריו – קרוביו וחבריו.
רגע המוות הוא רגע המימוש של הבחירה להגן על הערכים המקודשים במחיר החיים.
לא בשל דברים של מה בכך הוקרבו החיים; אלא בשל ערכים השקולים כנגדם והמסמלים את תמציתם, את עיקרם, ואת אחוות-העם שבשמה הלכו.

וזו הדרך שאותה רצו להנחילנו:
להבדיל בין העיקר לטפל; בין ההבל – לבעל המשמעות.
לטפח ולשמר את הערך האמיתי של החיים, ולא לנהות אחר עגלי-זהב מזדמנים, ולעשות זאת, למענם ולמעננו, כמה רגעים מוקדם יותר, שעוד נספיק לממש את צוואתם…

קובע חוק הירושה: " במות אדם, עובר עזבונו ליורשיו".
זהו העיזבון, ואנו היורשים.

אהוד פלג