שר האוצר הכריז על שורת מוצרים שבדעתו להחיל עליהם פיקוח מחירים. צעד זה נחוץ לא מכיוון שהוא יבריא את הכלכלה הישראלית, אלא משום שהוא יביא מזור לצרכן הישראלי

אהוד פלג

פורסם ב-19.11.14

דרישתה העקבית של המועצה לצרכנות בשנים האחרונות להרחיב את סל מוצרי המזון שבפיקוח, מצאה סוף סוף אוזן קשבת: שר האוצר, יאיר לפיד, הכריז על שורת מוצרים שבדעתו להחיל עליהם פיקוח מחירים. צעד זה נחוץ לא מכיוון שהוא יבריא את הכלכלה הישראלית, אלא משום שהוא יביא מזור לצרכן הישראלי, המתמודד, ולעתים אף מתמוטט, מול יוקר המחיה.

צעד הפיקוח הוא אכן צעד חירום, שעיקר יתרונו במתן תוצאות בטווח המיידי. הוא אינו מפריע לכלכלנים להמשיך ולחפש פתרונות ארוכי טווח למשק הישראלי הריכוזי ונעדר התחרות. עד עתה, למרות כל מומחיותם, הם לא הצליחו בכך, ואנחנו הצרכנים שילמנו את מחיר ההמתנה.

שר האוצר הבין שהציבור לא יכול ולא רוצה להמתין עוד עד שיימצא הפתרון. הצרכן אוכל היום, שלוש פעמים ביום, ומבחן התוצאה מבחינתו הוא מחיר הארוחה הקרובה. בחישוב מהיר עולה כי מאז המחאה ב–2011 כשלו הכלכלנים במבחן זה יותר מ–3,200 פעם.

אך בישראל כמו בישראל, במקום שאותם כלכלנים יגלו מעט ענווה לאור חוסר הצלחתם המתמשכת, ויכירו אולי בכך שפתרונות קצרי טווח נחוצים לעתים כהוראת שעה, הם תוקפים בחריפות את השר, שבניגוד להם הבין שעד שהניתוח יצליח, רצוי שגם שהחולה יחזיק מעמד

מדוע נכשלה עד עתה גישת הכלכלנים, אף שדבריהם משקפים את מיטב התורה הכלכלית המקובלת (The state of the art)?

התשובה הקצרה היא אלוהים מצוי בפרטים. התשובה הארוכה יותר היא שבמפגש עם המציאות הישראלית, התיאוריות הכלכליות בדבר יצירת תחרות אמיתית פוגשות שוק ריכוזי, כוחני, המפעיל גם השפעה פוליטית, ומנגד — שלטון שמקדם החלטות וחוקים עם המון כוונות טובות, אך אינו מגלה חריצות והשקעה באכיפתם.

ואם בפיקוח עסקינן, הנה דוגמה רלוונטית וסמלית במיוחד: המועצה הישראלית לצרכנות גילתה לפני כארבע שנים שהמוצרים הבסיסיים הנמצאים בפיקוח מחירים מוסתרים על המדפים על ידי מוצרים דומים להם שאינם בפיקוח, שמחירם גבוה הרבה יותר. הציבור שלא הכיר את המוצרים בפיקוח, גם לא ידע לחפש אותם על המדפים, ושילם כספים מיותרים. המועצה לצרכנות הציעה למשרד התמ"ת לחייב חנויות להציב שילוט ליד מדפים אלה, שיציג לצרכנים מהם המוצרים בפיקוח ומה מחירם. משרד התמ"ת דחה את ההצעה בלחץ הקמעונאים, בטענה שזה יטיל עליהם "עודף רגולציה".

לאחר שפרצה מחאת יוקר מחיה ב–2011, הזדרז המשרד ליישם את הצעתה של המועצה לצרכנות, ואכן תקנות בענין זה נכנסנו לתוקף בקיץ 2012. בכך לא הסתיימה הפרשה: סיירת המועצה לצרכנות בדקה באחרונה את מידת היישום של חובת השילוט על ידי החנויות, ומצאה כי שליש מהסופרמרקטים ו–88% מהמינימרקטים מתעלמים ממנה כליל. גורמי האכיפה הממשלתיים לא נראו בשטח.

גם מודעות הצרכנים העידה על אי־השגת המטרה – 73% הצרכנים לא ידעו מה הם המוצרים בפיקוח, ו–70% לא ראו כלל שלטים בנושא בחנויות.

יבוא המקטרג ויאמר: "הרי לפניכם ההוכחה שפיקוח לא עובד". למזלנו, עם ישראל חכם יותר ומבין שלא ניתן לאחוז את המקל משני קצותיו – מצד אחד לא לאכוף את החוק בשטח, ומצד שני לטעון כי הפיקוח אינו פתרון.

אכיפה היא התחום החלש ביותר בשירות הציבורי. הקצאת המשאבים לפיקוח נחשבת תמיד למותרות, וכך אנו נראים.

מבקר המדינה קבע שגורמי הפיקוח לא בדקו את דו"חות הרווח של "מונופול בתחום החלב" ב–2005–2012. עוד פורסם כי האחראים לקביעת המחירים של המוצרים המפוקחים אישרו העלאות מחירים מבלי לבדוק את מידת ההתייקרות של עלויות הייצור של אותם המוצרים. פלא שהמחיר המפוקח לא נמוך יותר?

הפיקוח עובד אם דואגים לבצעו כפי שצריך, ודואגים להקצות לו את המשאבים הדרושים. בצד הברכות לשר האוצר, זו צריכה להיות אולי הדרישה שתופנה אליו.

הכותב הוא מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות