עם ישראל בשבי הבנקים

– עו"ד אהוד פלג –

לאחרונה סיפקו הבנקים  בישראל הוכחה נוספת לכך שהם עושים במשק כבתוך שלהם:

לפני כשנה קבעה הממונה על ההגבלים העסקיים  כי הבנקים העבירו ביניהם באופן אסור מידע הנוגע למחירי העמלות שהם גובים מהצרכנים. בעקבות הקביעה  ערערו  הבנקים בפני בית- הדין להגבלים עסקיים. בימים אלה הגישו הבנקים לבית הדין  בקשת דחייה רביעית שאושרה, הבנקים ממשיכים למשוך זמן  לנוחותם. לא נותר אלא להסיק מכך, שהביקורת הקשה והמדיניות החדשה עליה הכריזה נשיאת בית המשפט העליון נגד דחייה ומשיכה של הליכים משפטיים- כנראה לא חלה על הבנקים.

בקביעת הממונה מובאים בין היתר קטעים מעדויות ראשי הבנקים שהופיעו בפניה. בין היתר בלטה שם עדות בה מודה בנק אחד בפניי בנק אחר כי הבסיס התמחורי המצדיק את גביית עמלות עו"ש הוא הכלל "לעולם תיקח",במילים אחרות: אנחנו לוקחים כי אנחנו יכולים,כי אנחנו חזקים והציבור שבוי בידינו. כנראה הם יודעים מה הם אומרים.

בשבוע שעבר התבשרנו כי הבנקים העלו את הריבית שהם גובים מאיתנו על הלוואות ומשיכת יתר ובמקביל הורידו את הריבית שהם משלמים לנו על הפיקדונות. כזכור, כאשר הנגיד רצה לסייע למשק בתקופת המשבר והוריד את הריבית של בנק ישראל,אך הבנקים לא גלגלו את ההפחתה לציבור אלא שמרו את הרווחים לעצמם. כעת הם הבנקים נתלים בהעלאת הריבית על-ידי הנגיד כעילה לייקר את ריבית משיכת היתר, אך לא את ריבית הזכות שמקבלים הצרכנים על פיקדונותיהם  אותה הם מורידים, ללא כל בושה.

כולנו עדים לרווחים העצומים של  הבנקים המגיעים על פי הדוחות שלהם לעשרות מיליארדים שקלים של הכנסות בכל שנה ומרוויחים מציבור הצרכנים מספר פעמים. הרווח הראשון הוא בפערים עצומים בין ריבית הזכות הזעומה שהם נותנים על פיקדונות וחסכונות,מול ריבית הגדולה במאות אחוזים על הלוואות ומשיכות יתר. הרווח השני שלהם הוא במשחק שלהם בכספי יתרות הזכות שלנו לשם מתן הלוואות והשקעות לאחרים,המסתכמות במיליארדים של שקלים בשנה. הרווח השלישי שלהם הוא בעמלות שהם ממטירים עלינו על ביצוע הפעולות בחשבון העובר ושב, והמצטברות לסכומים של מאות מיליוני שקלים בשנה.

 

לאילו עוד הוכחות אנו נדרשים כדי להכיר בעובדה כי הבנקים מנצלים את העובדה כי ציבור הצרכנים הפרטי שבוי בידיהם, מקשים עליו את ההשוואה ביניהם ובעצם מסכלים כל אפשרות להתפתחות של תחרות.

מצב זה של כשל שוק  מחייב את התערבות המחוקק. זו כבר לא שאלה רק של מסחר הוגן או צרכנות נבונה, אלא אף עולה לכדי התרסה של הבנקים כנגד ריבונות המדינה, בכך שהם משדרים כי הם נמצאים לכאורה מחוץ לתחום הפיקוח של מוסדותיה.

האם רווחי העתק של הבנקים יחסו לעד תחת מעטה של חסינות? האם ההגינות צריכה להיעצר בחומות הבנק הגבוהות?

על המחוקק להחזיר את כוח המיקוח לציבור הצרכנים בכך שיגרום לפער הריביות להיות חשוף ליכולת ההשוואה של הצרכנים. כשהצרכנים יוכלו להשוות- הם יוכלו לקבל החלטה צרכנית נבונה- הכוללת גם איום במעבר בנק או מעבר בנק בפועל. כך עשויה להיווצר תחרות,שתרסן את השתוללות הבנקים במחירי הריביות. כדי לעשות זאת-אין מנוס מביטול עמלות העו"ש- אשר בנוסף להיותן תשלום כפול ופסול עבור השירותים הבנקאיים- גם יוצרות מסך עשן המונע מהציבור את יכולת ההשוואה.

הציבור קורא היום לכנסת להצילו מן הכוחנות שמפעילים כלפיו הבנקים, ולקדם את החקיקה לביטול עמלות העו"ש שכבר הונחה על שולחנה.