נצחון הערך

– עו"ד אהוד פלג –

מדינת ישראל חגגה לפני שבוע את שובו הבית של גלעד שליט.
החגיגה היתה לא רק על חזרתו של בן להוריו, או על חזרתו של חייל משביו, עם ישראל חגג את חזרתה של ישראל לערך הסולידריות.
היה זה המשך ישיר של מחאות הקיץ שהצביעו על כך שניתן להוציא את הציבור לרחובות כדי להפגין הזדהות וערבות הדדית.
בצד הויכוח בין מצדדי העיסקה להשבתו של גלעד ובין שולליה, היתה הסכמה די רחבה כי ערך הרעות הוא ערך מכונן בצה"ל, וכי עקרון המחוייבות להחזרת שבויים הוא עיקרון יסוד בהסכם הלא כתוב בין מדינת ישראל ואזרחיה: אחד למען כולם כולם למען אחד.
הבטחתו של בן גוריון לאמהות החיילים "תדע כל אם עבריה כי מסרה גורל בניה בידי מפקדים (ואני מוסיף קברניטים) הראויים לכך", קיבלה שוב תוקף וחיזוק ממשי.
דילמה כפולה לא פשוטה ניצבה בידי קברניטי המדינה בעיסקה זו:
מצד אחד השבתו של שבוי החי על זמן שאול ובתנאי אי ודאות בשבי החמאס.
מצד שני מיצוי  הצדק והדין עם רוצחי מאות ישראלים האמורים להשתחרר בעיסקה על-פי דרישת החמאס, והמהווים לאור זהותם פוטנציאל מנהיגותי ומיבצעי לפיגועים עתידיים, שעלולים לגרום למותם של ישראלים רבים נוספים.

ניתן לשער כי תהליך קבלת ההחלטות של ממשלת ישראל לקח בחשבון את האילוץ של היעדר חלופה מבצעית לשחרורו של גלעד.
בנסיבות אלה התקבלה הכרעה ערכית כפולה: האחת – הענקת החיים לחייל החי במחיר הפגיעה בעשיית הצדק לנרצחים.
השניה: הבחירה בהענקת חיים בטוחה לגלעד, על פני האפשרות המרוחקת יותר לפגיעה עתידית באזרחים ישראלים.

ההכרעות הערכיות נתמכו גם בשיקולים פרגמטיים: לגבי ההכרעה הראשונה – המשך מאסרם של המחבלים לא ישיב את הנרצחים לחיים. לגבי ההכרעה השניה –  המאמצים הבלתי נלאים של אויבינו להמשיך ולפגוע בנו בכל הזדמנות, בלא קשר לשחרורם של האסירים, וזאת לאור קיומם של משאבי המוטיבציה, הכישורים וכח האדם הנמצאים בידיהם בכל זמן נתון, ושמפניהם מגינות עלינו בשוטף זרועות הביטחון.
מה שהכריע את הרף היה קודם כל המשקל שניתן לשיקול הערכי, ורק לאחר מכן – נבחנה ההכרעה גם במונחים של יכולת עמידה בהשלכותיה.
על כך לבשה ישראל חג, כי זהו הייחוד במדינתנו: לא רק בהעדפת חייל אחד במחיר של 1000 מחבלים, אלא גם במתן משקל מכריע בצומת ההכרעות האסטרטגיות – להיבט הערכי על פני שיקולים קרים.
כך היה בעת קבלת ההחלטה על דחיית אופציית אוגנדה בקונגרס הציוני.

כך היה בהכרעה על הקמת המדינה, מול תחזית של הרמטכ"ל בפועל יגאל ידין על 50% בלבד של סיכויי הישרדות במלחמת העצמאות.
כך היה כאשר נפתחו שערי המדינה שרק קמה –  לקליטת עליה המונית.
בהכרעות ערכיות אלה מבטאת ההנהגה לא רק את חזון הנביאים ורוח הציונות, אלא גם את מותר האדם במדינת ישראל: ערכים תחילה.
ממשלות שדבקו בגישה זו של הכרעות ערכיות, זכו לתמיכה גורפת בציבור, בלא הבדל של אמונה פוליטית. ממשלות שסטו מן הגישה הזו – הפסידו בדרך גם את אהדת הציבור.
בפני הממשלה ניצבת עתה מלאכת הוצאתו אל הפועל של דוח טרכטנברג, במענה למחאה הציבורית על יוקר המחיה. הדוח – כמו גם המחאה שקדמה לו – מבטא קודם כל את התביעה לשינוי ערכי בסדר העדיפויות הלאומי, ובמתן מקום מרכזי לפרט ולצרכיו על פני שיקולי הכלכלה הגבוהה ולחצי הטייקונים והתאגידים הגדולים.
גם כאן המגמה של העדפת ערכי ההגינות, ההתחשבות והרגישות האנושית צריכים לקבל את המשקל המכריע, ואת זכות הקדימה.
זה לא רק אינטרס של כל פרט ופרט בדלת אמותיו, זהו גם האינטרס שלנו כחברה הראויה להמשיך ולתבוע את מאמציהם וקורבנם של בניה במאבק המתמשך על קיומה.
בכך עולה אינטרס זה לדרגת אינטרס לאומי קיומי שצריך לעמוד באופן מתמיד לנגד עיניהם של מנהיגי המדינה.