משק כנפי הפרפר/עו"ד אהוד פלג*

יום הכיפורים אין פירושו רק בקשת מחילה על חטאי העבר אלא שינוי התנהגות שימנע את חטאי העתיד.

"עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר; עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו " (מסכת יומא). אדם לא חי לבד. החיים בחברה האנושית כרוכים בהכרח ביחסי גומלין (אינטראקציה) בין בני האדם החברים בה. תארו לכם בית משותף שבו אחד הדיירים משמיע מוזיקה בעוצמה חזקה באמצע הלילה. סביר להניח שמעשיו לא ינעמו לשכנים ויפריעו את מנוחתם. יטען חובב המוזיקה להגנתו כי זכותו לנהוג כרצונו בתוך דירתו. את התשובה לטענתו זו נתן בית-משפט בריטי בפסק הדין המנחה בדיני נזיקין דונויו נגד סטיבנסון. באותו מקרה, נתבע יצרן של משקאות קלים על-ידי צרכן שקנה בחנות בקבוק מתוצרתו ומצא בו שרידי חלזונות. התגונן היצרן בטענה כי אינו מכיר כלל את התובע וכי לא מכר לו דבר(טענה הידועה בשפה המשפטית כהעדר-יריבות). קבע בית המשפט כי הבסיס ליחסים בין בני-אדם הוא "כלל השכן" (שאנו מכירים אותו ככלל הקדום של הלל הזקן): " מה ששנוא עליך אל תעשה לשכנך ". ממשיך בית המשפט ומסביר: אבל מי הוא שכנך? שכנך הוא כל מי שעלול להיפגע מתוצאות מעשיך, וכלפיו אתה חב בחובת אחריות, זהירות והתחשבות.

תוצאות מעשיו של אדם משפיעות על סביבתו כאותן אדוות המתפשטות במים בעקבות אבן המושלכת פנימה. לא תמיד התוצאה מוגבלת למי שנמצא בקרבתו המיידית בזמן או במקום. כך לדוגמה, סרבני חיסון נגד הקורונה הבאים בחברת אנשים אחרים, עלולים לגרום להם לא רק להידבק אלא גם להעביר הלאה את שרשרת ההדבקה ולגרום להתפשטות התחלואה. הדבר יגרור מדיניות ממשלתית מחמירה יותר של הגבלות על חופש התנועה של רבים ועלול להביא לסגירתם של עסקים תוך פגיעה בפרנסתם של בעליהם ועובדיהם. קיימת תפיסה לפיה משק כנפי פרפר בקצה האחד של העולם, עלול להביא לסופת טורנדו בקצה האחר. מעשיו של אדם אחד, היוצרים אדוות בים החברה האנושית, כמוהם כמשק כנפי הפרפר העלול להסתיים בסופה.

אדם הנוהג בפראות בכביש עלול לפגוע לא רק בקורבנות המיידיים שאת חייהם יקפח, אלא גם באלמנות וביתומים. שרשרת ההשפעה שמפעיל אדם אחד במעשיו, עלולה לייצר נזקים לרבים. המשוררת נעמי שמר תיארה זאת בשירה על המסמר הקטן שהשתחרר מפרסתו של הסוס וגרם לתבוסתו של צבא שלם. האם תיאר זאת לעצמו אותו נפח שהתרשל במלאכת הידוק הפרסה?

יום הכיפורים, כאמור במסכת יומא, לא מכפר על הצער והסבל שמביא אדם במעשיו על אדם אחר, ולכן אין די בעינוי הנפש בצום ובתפילות. וגם אין די בפנייה לבקשת מחילה מכל אלה שחטאנו כלפיהם. עלינו להפנים את משמעותם הרחבה יותר של מעשינו ובעיקר את היקף השפעתם הפוגעני, גם כלפי אנשים שאותם אולי כלל איננו מכירים. יום הכיפורים אין פירושו רק בקשת מחילה על חטאי העבר, אלא שינוי התנהגות שימנע את חטאי העתיד.

המסורת היהודית מלמדת אותנו כי שרשרת ההשפעה יכולה לפעול גם לכיוון החיובי:"כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא". הנהג שנזהר וגילה אחריות בנהיגתו, הציל לא רק את הנהגים והולכי הרגל שהיו עלולים להיפגע, הם ומשפחותיהם, מאופן נהיגתו; במעשיו הוא גם ביטא נורמת התנהגות לפיה במקום הזה ובזמן הזה נוהגים על פי כלל השכן – הכלל של הלל: "מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך ". זהו גם כלל ההגינות, כפי שמגדיר אותה המרכז לקידום ההגינות בישראל : "התייחסות לזולת בכבוד ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות". אימוצו של כלל ההגינות על ידי רבים באמת יציל עולם מלא.

ההבנה כי מוטת השפעתך, לחיוב ולשלילה, עשויה להגיע לאנשים רבים, והפנמת חובת ההתנהגות ההוגנת והמתחשבת המתבקשת מכך, היא התובנה המרכזית שעלינו להפנים ביום הכיפורים.

העולם אכן יכול להיות טוב יותר, אם משק כנפי הפרפר שכל אדם מייצר במעשיו, יגרום למשב רוח חיובי בחברתנו, רוח של הגינות. גישה כזאת עשויה להשתלם לנו גם כיחידים, שכן העולם הוא עגול והרוח שעוררת במשק כנפיך בקצה אחד שלו, עשויה לחזור לבסוף גם אליך.

* עו"ד אהוד פלג הוא מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל

https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-864229