חרם צרכנים – זכות אזרחית או אנרכיה?

– עו"ד אהוד פלג –

לאחרונה כינה נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, את החרם הצרכני שהכריזו הסטודנטים על חברת "תנובה" בביטוי אנרכיה.
האם אכן כדבריו חרם צרכנים הוא שבירת הכלים הדמוקרטיים, או שהוא דוקא ביטוי דמוקרטי לגיטימי וראוי לכוחו של הצרכן?
חרם הצרכנים הוא קודם כל הצבת גבול: גבול לחמדנות; גבול לתאוותנות חסרת מעצורים של תאגידים עיסקיים, שעוטה כסות של מונח כלכלי מכובד לכאורה: השאת רווחים  (מיקסום רווחים). זוהי התקוממות של הנפגע מהפרה של כלל הזהב בחברה דמוקרטית – חיה ותן לחיות, ושל ערך ההתחשבות כקוד האתי שלה.
תפיסה מעוותת ושגויה של המונח "חופש", מגדירה אותו כמצב של "עשה כל שברצונך";
זוהי למעשה הפקרות. נורמת ההתנהגות שהיא יוצרת היא חוק הג'ונגל – החזק גובר. מה שיהפוך את ההגדרה הזו להגדרה של חופש שוויוני לכל, הוא תוספת של שלוש המילים "מבלי לפגוע באחר"; רסן את התנהגותך, באופן שתתחשב גם בזולת, ותותיר לו מרחב מחיה הוגן.
רמת המחירים הגבוהה בישראל לא היתה ביטוי לחופש התנהגות מסחרי, אלא לאטימות והתעלמות מצד התאגידים הגדולים. זוהי האנרכיה בסיפור הזה, מר ברוש.
התאגידים לא לקחו בחשבון שציבור הצרכנים יגיב, וחשבו כי יוכלו להמשיך ולהתעמר בו. זו היתה טעותם.
אמת, בתחום יוקר המחיה, הציבור סמך על הגנת הממשלה. הוא ציפה כי תדאג ליצירת תנאים להבטחת היצע נאות של מוצרים – למשל בתחום הדיור – שיבטיח יחס סביר של היצע וביקוש ובעקבותיו גם מחירים סבירים.
הוא ציפה כי המדינה תטפח תנאים ליצירת תחרות בריאה, שתאפשר ריבוי שחקנים שיתחרו על ליבו של הציבור באיכות, בשירות, ובמחיר. למעט דוגמאות בודדות – כגון במשרד התקשורת – צפייתו של הציבור נכזבה, ולפיכך, הוא פתח במחאות והפגנות במטרה לעורר את הממשלה לבצע את תפקידה בתחום זה ולהגן עליו מפני המחירים המוגזמים.

במקביל, במסגרת כללי ההיצע והביקוש, פנו הצרכנים לטפל בצד הביקוש והכריזו על חרם צרכנים.
"מאזן האימה" בין עסקים ולקוחות מבוסס על כך שהצרכנים זקוקים למוצרים ולשירותים, אולם בה בעת העסקים זקוקים לצרכנים; מוצרים על המדף לא ממלאים את חשבונות הבנק של בעלי המניות, ואף עולים להם בהוצאות ניכרות.
אם הצרכנים יהיו מוכנים לשלם מחיר של דחיית סיפוקים ויימנעו מרכישת מוצרים במשך תקופה מסויימת – ארוכה מספיק כדי לצמצם את הכנסות בעלי העסקים – בידיהם לחזק את מעמדם ולהטות לטובתם את כללי ההיצע והביקוש.

האם זו הדרך הרצויה להגיע לשוק המתנהל בצורה הוגנת וסבירה?
מלחמה איננה לעולם האפשרות הראשונה בסדר העדיפויות; היא כורח שלעיתים אין מנוס ממנו.

במציאות בה השלטון לא שוקד מספיק על יצירת תנאי שוק הולמים, וקיימת הגזמה ואף הפקרות מצד בעלי עסקים בתימחור מוצרים ושירותים, יש לראות ברמת המחירים הגבוהה הכרזת מלחמה נגד הצרכנים, וראוי שהצרכנים יגיבו – ובמלוא העוצמה.
בדברי ימי הכלכלה הישראלית, יירשמו חרמות הצרכנים של השבועות האחרונים באותיות של זהב, כביטוי לכח שיש לצרכנים אם רק ייאותו לעשות בו שימוש.

יועצי המשברים של התאגידים העיסקיים עובדים עכשיו בודאי שעות נוספות.
כדאי להם בשעה זו להיזכר בהרכב הלשוני של המונח "משבר" בסינית: הוא מורכב משתי המילים – סכנה והזדמנות. ראוי להם לייעץ ללקוחותיהם לראות במשבר הנוכחי הזדמנות לבנות את חיי הסחר העתידיים בישראל על יסודות הוגנים יותר ומתחשבים יותר, גם בתחום כיבוד זכויות הצרכן וגם בתחום סבירות הרווחים של בעלי העסקים.
במציאות הוגנת יותר, גם לא נידרש יותר לחרם צרכנים.