חינוך או השכלה?

– עו"ד אהוד פלג –

ההחמצה הגדולה במערכת החינוך הישראלית

בית-הספר מכונה מוסד חינוכי, האוניברסיטה – מוסד להשכלה. האם יש הצדקה למתן סיווג שונה לשני המוסדות? הרי בית-הספר, ממש כמו האוניברסיטה, עוסק בהקניית השכלה, ואילו החינוך איננו זוכה בו אפילו למעמד של מקצוע!

תכנית הלימודים בבית-הספר נקבעת בהתאם לתוכן בחינות-הבגרות, ואלה נקבעות בהתאם לדרישות-הסף של האוניברסיטאות. אין פלא, איפוא, שהחינוך הערכי יוצא ניפסד: הוא איננו נידרש על-ידי האוניברסיטאות ולכן גם איננו נכלל בבחינות הבגרות; ומה שאיננו נכלל בבחינות-הבגרות – הרי אין לו זכות-קיום, או לפחות חובת-קיום, בעיני בית-הספר.

התהליך ההפוך הוא הנכון: בתי-הספר צריכים לייחד בתכניותיהם זמן רב יותר לחינוך החברתי-ערכי, שהוא גם החלק החשוב יותר ובודאי הייחודי להם: לכל מקצוע אחר ישנה הרי מסגרת-המשך לאחר סיום בית-הספר. בהתאם לכך יש גם לשנות את היקפו והרכבו של החומר שיכלל בבחינות הבגרות.
לאוניברסיטאות לא תיוותר אז כל ברירה, והן תיאלצנה להתאים את קו ההתחלה שלהן לנקודת-הסיום של תלמידי כתה י"ב.

המצב הקיים יוצר אולי גאוני-מחשב, אך בודאי אינו מסייע בטיפוחם של חברה טובה יותר ושל אזרחים המרגישים מחוייבות למדינה, לכיבוד החוק ולכיבוד הזולת. שימת-דגש על השכלה ולימוד תכליתי לבגרות במקום על חינוך ערכי, מקרינה לתלמידים מסרים בזכות החומרנות וה"כדאיניקיות". התלמידים מסיקים ממסרים אלה כי מעמדם החברתי נקבע לפי הצלחתם האישית ולא לפי תרומתם לחברה, דבר המעודד אנוכיות וניכור. רבים וטובים כבר עזבו אותנו לעמק הסיליקון בארה"ב. העיתונים מלאים בידיעות על מקרים של שוחד, מעילות והונאות, שבוצעו שלא בגלל קשיים קיומיים, אלא מתוך מוסר אישי ירוד.
לאור כל זאת, אינני בטוח אם הרווח שלנו מהשקעה בהשכלה עולה על ההפסד…

חברה משכילה איננה ערובה לחברה טובה, ובחברה לא-מחונכת עלולה גם ההשכלה ללכת לאיבוד.