הפוליטיקה והתקווה

– עו"ד אהוד פלג –

פוליטיקה היא בין הדברים המאוסים ביותר על בני-אדם הגונים. משהו שמעקמים את האף כשנתקלים בו, עיסוק המסווג בתחתית סולם הכבוד הציבורי, ובעל תדמית הלקוחה לעיתים מעולמות ההונאה והעבריינות.

התייחסות שכזו אמורה היתה לעורר תמיהה אצל כל מי שלמד אזרחות בבית-הספר: הרי פוליטיקה היא בעצם המכניקה של הדמוקרטיה. המנגנון באמצעותו באים לידי ביטוי עקרונות דמוקרטיים נעלים כגון שלטון העם, השפעה אזרחית, חופש הביטוי וחופש ההתאגדות. באמצעות הפוליטיקה מוסדרים כללי המשחק לבחירה ולניהול דמוקרטי של שלטון. מקרב שורותיה באים בעלי-התפקידים הרמים ביותר במדינה. לאור זאת הפוליטיקה צריכה להיות מקור לסיפוק ולגאוה אזרחית, מעין סמל ריבונות, ולא תמצית כל צרותינו.

מדוע איפוא זכתה הפוליטיקה למעמד בעייתי שכזה?

הסיבה היא כי הפוליטיקה, במקום לתת ביטוי לשיטה הדמוקרטית במיטבה, מעלה בתפקידה והזנתה את הדמוקרטיה, תרתי-משמע.

הפוליטיקה תרגמה את הדמוקרטיה לשפה של משחקי כח לא הוגנים, של תחבולות ותיחמונים (קומבינות) שאינם בוחלים בדבר, ולאמצעים המקדשים עצמם והופכים חשובים יותר מן המטרה. המטרה האמיתית – טובת החברה והמדינה – הולכת במקרים רבים לאיבוד ומפנה מקומה למטרה חשובה ממנה – טובת המפלגה וטובתו האישית של הפוליטיקאי.

אבל אולי חטאה הגדול ביותר של הפוליטיקה הוא בכך, שהיא הופכת את המושג שלטון – העם לדבר כה מאוס, עד שהוא דוחה אנשים הגונים מלרצות ליטול בו חלק, ולעיתים אף מוליד במוחו של ציבור לא קטן מחשבות כפירה ברעיון הדמוקרטי עצמו.

האם קיימת דרך פוליטית אחרת?

נראה שעל אף הכל, הדמוקרטיה היא השיטה הגרועה פחות מבין החלופות. מרבית האזרחים אינם סבורים כי בשיטת משטר לא דמוקרטית יימצאו הצבור וזכויות הפרט נישכרים יותר.

השאלה היא אם יש דרך אחרת בפוליטיקה?

התשובה לשאלה זו טמונה בשני גורמים: זהות האנשים הפונים לפוליטיקה, ומעורבות הצבור בפיקוח על הפוליטיקאים ועל מוסדות השלטון.

במשל יותם התנ"כי הואשמו הגפן, הזית והתאנה – יותר מאשר האטד – בכך שחברת העצים נשרפה, ולא בכדי: כשהכוחות הטובים בחברה מעקמים את האף באנינות מתייפייפת אל מול ההצעה ליטול על עצמם תפקידים פוליטיים; כשמיטב הכשרונות וההבטחות בתחום העשייה הציבורית מתכרבלים בחיקו המפנק של מעמדם האישי הבטוח והמוגן; אין לתמוה כי האטדים הם אלה המגיעים לשלטון – ושורפים את החברה.

אם הטובים ביותר בינינו לא ישאפו להגיע לעמדות של מנהיגות פוליטית, יכריעו האטדים בשאלות גורליות לכולנו של מלחמה ושלום, כלכלה ואבטלה ודמותה הלאומית והאנושית של המדינה.

כולנו מגדלים ביחד עם ילדינו הפרטיים גם בת אחת נוספת: את מדינת-ישראל; וכשהבת שלך טובעת בביצה, אתה קופץ פנימה להצילה, ולא מתעסק בשאלה כיצד תיראה שם ואיזה ריח ינדוף ממך.

חוק "לא תעמוד על דם רעך" הגדיר את העמידה מן הצד כשאדם נמצא בסכנת-חיים, כהתנהגות בלתי-מוסרית ובלתי-ראויה. על אותו משקל, כשהמדינה מדממת, "לא תעמוד על דם מדינתך".

על העבודה החשאית של ה"מוסד" נאמר פעם שזו עבודה מלוכלכת שצריכה להתבצע בידיים נקיות. זהו הדימוי אותו אולי צריך לשאוב גם לפוליטיקה, ולהזרים לשורותיה הרבה ידיים כשרוניות ונקיות; ואת הידיים האלה רבים מאיתנו לא צריכים להתאמץ כדי לחפש – הן נמצאות בקצות זרועותיהם…

הגורם השני המחזיק בידיו את המפתח לפוליטיקה ולהתנהלות שלטונית נקיות יותר – הוא מעורבות הצבור בפיקוח על המערכות הציבוריות – לרבות המערכת הפוליטית.

אזרחות פעילה היא הצורה היחידה של אזרחות דמוקרטית משמעותית.

שלטון העם אינו מתמצה רק בבחירת הנציגים לכנסת או לממשלה. כשאדם מזמין בעל מלאכה לביתו, הוא עומד מאחוריו או לצידו בהשגחה צמודה, ומוודא שהעבודה נעשית לשביעות רצונו – הרי מדובר ברכושו ובכספו.

הפוליטיקאים הם בעלי המקצוע שבידיהם הפקדנו אחריות לא רק על רכושנו – כי אם גם על קיומנו וחיינו. אסור להשאיר אותם ללא השגחה!

עינו של הציבור צריכה להיות תמיד פקוחה, ועליו לקרוא את הפוליטיקאים לסדר בצורה ציבורית, מינהלית ומשפטית, כל אימת שהם כושלים ואינם ממלאים את תפקידם בנאמנות. אין תחליף לצבור ערני לא רק במניעת פשע וטרור, אלא גם בהצלת המדינה מידי פוליטיקאים רשלנים או לא ראויים.

קשר האזרחות בין אדם ומדינתו אינו מתבטא רק בביקור של אחת לארבע שנים בקלפי. אדם הנוהג כך, מקיים עם המדינה קשר של תיירות, במקום קשר של הורות.

אזרחות היא אחריות אישית יומיומית וכוללת למתרחש במדינה, וגם למה שהפוליטיקאים מעוללים בה. את הפוליטיקאים ניתן להחליף כל ארבע שנים (אם יש מי שראוי ומוכן לבוא במקומם). תפקיד האזרח, לעומת זאת, הוא תפקיד לכל החיים. לאור זאת, לפחות לפי הותק בתפקיד, דומה שהאשמה למצבה של המדינה לא צריכה ליפול רק על הפוליטיקה ועל הפוליטיקאים…

זב"שנו  אין פירושו רק "זו בעיה שלנו", משמעותו גם:"זה בידיים שלנו".

במקום  להיתפס לתחושות של ייאוש ושל אובדן דרך – כדאי להתרכז בכך כדי לייצר תקווה.

הכותב הוא מנהל מכון "אתגרים" לפיתוח מנהיגות ואזרחות משמעותית
3677590-052  peleger@zahav.net.il;