החוק לזכירות הוגנת

השיכחה היא חולשת אנוש ידועה. אין היא באה מכוונה רעה, גם כשמדובר בתשלום חוב שלא ביצעת. במקרים רבים תזכורת מספקת כדי לגרום לחייב לשלם את חובו, ולבעל – החוב לקבל את כספו.

לצערנו היו בעלי-חוב שניסו לנצל לרעה את חולשתם זו של החייבים, ולפתוח לעצמם "תכנית חיסכון" ערמומית במיוחד: הם המתינו שנים אחדות עד לגבול ההתיישנות (שבע שנים) כדי שהחוב ישא הצמדה וריבית הרבה מעבר לשיעורים הנהוגים בבנקים; רק אז היו פונים לחייב בפניות מפחידות ובאיומים של פתיחת הליכי הוצאה לפועל, אם לא ישלם מיידית את חובו שתפח ובתוספת הוצאות הליכי הגבייה. ניתן לומר שזו צרה שהחייב הביא על עצמו, בכך שלא זכר לפרוע את חובו במועד, אך כבר אמרנו- לשכוח זה אנושי. לעומת זאת, תכנון מכוון של "השכחה" מצד בעל-החוב היא התנהגות בלתי- הוגנת, שנועדה להכשיל צרכן ולהיבנות מחולשתו זו.

הגדילו לעשות גורמים שונים, שגם כאשר לא היה כלל חוב של הצרכן, היו שולחים לצרכנים דרישות פרעון על חובות שנוצרו כביכול שנים אחדות קודם לכן, תוך שהם מסתמכים גם כאן על זכרונו הקצר של הצרכן, מבלי לספק לו כל אסמכתא לחוב זה על מנת שלא יוכל לבחון ולגלות את מופרכות הדרישה.

דומה כי כאשר הזדמנות לרווח כספי קורצת לבעלי עסקים מסויימים, הם מסונוורים ומתעלמים מערכים כגון יושר והגינות, שלא לומר כיבוד החוק. צרכנים רבים נבהלו מן הפניות המפחידות ומיהרו לשלם חובות שלא היו ולא נבראו.

בעקבות חשיפה למימדי התופעה, יזמה המועצה הישראלית לצרכנות תיקון לחוק הגנת הצרכן, שהוצע בכנסת הקודמת על ידי ח"כ לשעבר בועז טופורובסקי, וקודם בכנסת הנוכחית על ידי סגן יו"ר הכנסת, ח"כ יואל חסון (המחנה הציוני), יחד עם ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה).

החוק, אותו הצליחו חסון ומקלב להעביר בסוף השבוע שעבר בקריאה שניה ושלישית, ישים קץ למציאות של גביית חובות בדרך לא הוגנת, ממנה סבלו עשרות-אלפי חייבים. בזכות חוק זה, בעלי חוב יחויבו לשלוח לחייב תזכורת כתובה בדבר קיומו של החוב לא יאוחר מארבעה חודשים ממועד היווצרותו, וכן לספק לחייב תחשיב ואסמכתא להוכחת אמיתותו של החוב. בעלי חוב שלא יעמדו בכך יהיו חשופים לקנס כספי כבד מהרשות לסחר הוגן, ואם ימהרו לפנות להליכים משפטיים יאלצו לספוג בעצמם את הוצאות הגבייה, אפילו אם החוב כשלעצמו מוצדק.

בכך כנסת ישראל לא רק חוסמת פירצה ברשת ההגנה הצרכנית, אלא מעבירה מסר חשוב לבעלי עסקים, לפיו גם מימוש זכות חוקית שיש לך כלפי צרכן צריכה להיעשות בתום-לב ובידיים נקיות.

איינשטיין אמר שההיפך מלשכוח זה לרשום.

המחוקק הישראלי אומר היום שניצול שיכחה זה ההיפך מהגינות.