אשמת עזה/עו"ד אהוד פלג

ספר שופטים בתנ"ך מספר על הפלישתים שנהגו לתקוף ולהתעלל בשבטי ישראל בארץ כנען, בטרם הפכנו לממלכה. אחד הלוחמים העזים שלנו היה שמשון הגיבור שנודע בכוחו הרב. הפלישתים שלא הצליחו לגבור על שמשון, פעלו בעורמה ובאמצעות דלילה שבגדה בו, גילו את סוד כוחו והצליחו ללכוד אותו ולעוור את שתי עיניו. הם גררו אותו איתם במצעד ניצחון בחוצות עזה, שם הציבו אותו על בימת מקדשו של אלילם דגון. לחגיגת לכידתו של אויבם השנוא, הם זימנו למקדש שלושת אלפים גברים ונשים מנכבדי העיר, כדי להתעלל בו וללעוג לו.

לא, לא תיארתי כאן את אירועי השבעה באוקטובר 2023 , אם כי אני מודה שההמון המוסת מעזה שהשתתף ביחד עם החמאס בזוועות של השבעה באוקטובר ביישובי העוטף, וצהלות השמחה של תושבי העיר למראה החטופים והחטופות שלנו הנגררים ברחובות כשהם מושפלים ומעורטלים, די מזכירה לי את ההמון העזתי מימי שמשון.
פרשת שמשון ארעה לפני כ-3000 שנה. תשאלו כיצד היא הסתיימה: אלוהים נענה לתפילותיו של שמשון העיוור והאזוק, שביקש לקבל בחזרה את כוחו לעוד פעם אחת בלבד, ואז מוטט את עמודי מקדש דגון על ראשיהם של אלפי העזתים שהתאספו שם לחגיגה.

האם הפר שמשון את אמנת ג'נבה ופגע באופן לא מוצדק ולא מידתי בבלתי מעורבים?

את שמשון כבר לא נוכל לשאול, אבל שאלה זו עולה לא אחת במלחמה האחרונה שבה נפגעים  אזרחים עזתים רבים בלחימה. האם ניתן כלל לדבר על בלתי מעורבים בעזה? האם אחרי כל הזוועות שבוצעו כלפינו, אנחנו עדיין נדרשים לריסון מוסרי הנובע מן המצפון היהודי ומן המשפט הבינלאומי? או שאולי דווקא ריסון מוסרי במזרח התיכון  עלול להיות הרסני ולהתנקם במי שמפעיל אותו?

קשה לחברה מערבית דמוקרטית עם תחושת מוסר מפותחת להתאים עצמה להתמודדות עם חברה רודנית, מוסתת, מוטרפת משנאה, האמונה על תחושת כבוד מעוותת, על קדושת הג'יהאד ועל חוק הג׳ונגל (חוק המדבר במקרה זה). דומה שהאתגר יהיה פשוט יותר אם דובר סינית ינסה לנאום בפני שבט הזולו באפריקה. המזרח התיכון הוא סביבה בלתי סלחנית בעליל, בעיקר לקצרים בתקשורת. המסר חייב להיות מועבר בצורה ברורה, וכל היסוס יתפרש כסימן לחולשה ויזמין תקיפה אלימה.

צבא החמאס העזתי תקף את ישראל ב-7 לאוקטובר, ביצע פשעי מלחמה זוועתיים ביישובי העוטף, שרף בתים על יושביהם, טבח במשפחות שלמות, רצח ופגע באלפים, שיגר טילים לעבר ערי ישראל בדרום ובמרכז וחטף לעזה למעלה מ-240 גברים נשים וטף שבהם הוא מחזיק שם עד עכשיו. הוא מסתתר בבתים של האוכלוסייה האזרחית ובמנהרות שמתחתם, ומשם ממשיך לתקוף אותנו. האם יש תגובה כלשהי של ישראל שעלולה להיחשב בנסיבות שכאלה בלתי מידתית או בלתי הומנית?
הומניות לא יכולה להיות חד-סיטרית, אחרת היא עלולה להפוך מתכון להתאבדות.

ישראל יצאה למלחמה מחוסר ברירה במטרה להחזיר את החטופים ולחסל את החמאס כדי למנוע כל איום עתידי מצידו. גם המשפט הבינלאומי לא יכול לכפור בהצדקה למלחמה בנסיבות אלה. למחרת הטבח, נשמעה הצעה לגבות מיד מחיר של חמישים אלף הרוגים עזתים ולהמשיך בכך בכל יום עד לשחרורם של כל החטופים, בטענה שזו השפה היחידה שמבינים במזרח התיכון. מדינת-ישראל, לעומת זאת, בחרה לפעול בשיקול דעת מוסרי, קראה לאזרחים מצפון רצועת עזה להתפנות מבתיהם ובכך לפנות את הזירה מבלתי מעורבים, ורק אז יצאה להתקפה הקרקעית. לא ראיתי שכך נהגו מדינות המערב במלחמת העולם השנייה; לעומת זאת זכורות לכל הפצצות השטיח על ערי גרמניה ויפן. אני בטוח שגם בגרמניה הנאצית היו אזרחים שלא תמכו במעשי הנאצים; בוודאי היו שם ילדים קטנים שלא חטאו בדבר; אך בנסיבות שנוצרו על ידי המדינות הפשיסטיות שפתחו במלחמה, ביצעו פשעי מלחמה והפנו עורף לכל ערך הומניטרי, המטרה העליונה של בעלות-הברית הייתה לסיים את המלחמה בהקדם על ידי הכנעתן המוחלטת ועל ידי הנהגת סידורי ביטחון כאלה שיבטיחו שלא יוכלו להוות יותר איום.

מכוח הצדקה זו ניהלו בעלות הברית מלחמה כוללת שבה נפגעו מיליוני אזרחים במדינות האויב. העולם לא בא אליהן בטענות. לכולם היה ברור שהאשמה להרג הרב מוטלת על מי שפתח במלחמה.

החמאס זוכה לתמיכתם של תושבי עזה. הם הצביעו עבורו בבחירות בשנת 2006 ואפשרו לו לקבל רוב של 56% בפרלמנט. הם הנושאים באחריות לכל מה שהמיט על ראשם ועל ראשי ילדיהם. במשך שנים חינכו את ילדיהם לשנאת ישראל ולשנאת היהודים בספרי הלימוד, בבתי הספר (שחלקם פועלים בחסות מוסדות בינלאומיים), בקייטנות טרור שם אומנו לרצוח יהודים, במסגדים ובכיכרות העיר. ההצהרות הלוחמניות שנשמעו השכם והערב והכריזו על הכוונה להשמיד את ישראל, לא משאירות שום מקום לספק ומטילות עליהם את האחריות לתוצאות מעשיו של צבא החמאס – הצבא שלהם. מחבלי החמאס של היום הם בוגריה של מערכת ההסתה הזו.

סקר שפורסם לאחרונה של מכון המחקר הערבי העולמי למחקר ופיתוח ובוצע בקרב פלסטינים ביהודה ,שומרון וחבל עזה, מצביע על  75% תמיכה (!) באירועי הטבח בשבעה באוקטובר;  אחוז דומה תומך בכינון מדינה פלסטינית מן הנהר ועד לים.

לאלה ייקרא בלתי מעורבים?
במשפט פלילי יש מושג הנקרא "דפוס התנהגות", המסייע לחזק את הוכחת האשמה במקרה של ספק. דפוס ההתנהגות הפלסטיני כלפי העם היהודי מזה למעלה ממאה שנים, ובעיקר דפוס ההתנהגות של הפנטיות האיסלאמיסטית, מוכיח בבירור מי מייצג את הרוע בסכסוך הזה.

על עבודת המוסד הישראלי נאמר ש"זו עבודה מלוכלכת שצריכה להתבצע בידיים נקיות". מלחמה היא דבר מכוער, לכן כל אדם בעל אנושיות ומצפון מצווה לנסות להימנע ממנה; אך אם היא נכפית עליך, אין ברירה אחרת אלא לנצח בה בצורה מוחצת ומשכנעת, כדי להבטיח שלא תפרוץ שנית. גם בתוך מלאכת ההרג של המלחמה שומרת ישראל על הקודים המוסריים הגבוהים שלה, אבל היא לא תעשה זאת בתמימות, בטיפשות או בהתעלמות מתנאי הלחימה. המלחמה יכולה להסתיים כבר מחר אם חמאס יניח את נשקו, ייכנע, וישיב את כל החטופים. אם לא יעשה זאת, וימשיך להסתתר ולהילחם מתוך אוכלוסייתו, הוא זה שהופך אותה למעורבת במלחמה ודמה יהיה על ידיו.

על פי אמנת ג'נבה הרביעית אפילו בתי חולים, הנהנים ממעמד הומניטרי מיוחד שאוסר על תקיפתם, מאבדים את חסינותם אם נעשה בהם שימוש על ידי צד לסכסוך בסיוע למאמץ המלחמתי שלו או לפגיעה בצד האחר.

החמאס לא יכול להישאר בעל יכולת צבאית או שלטונית ביום שאחרי המלחמה ורצועת עזה לא יכולה יותר להוות איום על ישראל ועל אזרחיה. בשום חלק של מדינת ישראל לא צריכות יותר אם ובתה לחשוש להיאנס, להיחטף, להירצח או להיאלץ לנטוש את ביתן השרוף, אפילו לא באזורי הגבול.

כשצהלו אזרחי עזה למראה החטופים המובלים ברחובות העיר או כשהצביעו בבחירות עבור החמאס והעלו אותו לשלטון, הם היו צריכים להביא בחשבון שייפגעו מן הלחימה שתפרוץ בעקבות זאת.

בעלי הלב הרחום בעולם ואצלנו, ראוי שיביטו על רשימת הנרצחים והנופלים שלנו ובעיקר על תמונותיהם המחייכות, ויזכרו שכל חטאם היה שביקשו לחיות בשלום, באהבה ובשמחה.

"כל שנעשה רחמן על אכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים"(ר' אלעזר, מדרש תנחומא).

כלפי הנרצחים שברשימה כבר פשענו; האם נוסיף עתה חטא על פשע ונכתוב ברחמינו, ובדמם, גם את רשימת הנרצחים הבאה?

 

 הכותב הינו מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל

https://www.maariv.co.il/journalists/opinions/Article-1058113