אריה עמית (טפר) – דברים לזכרו

– עו"ד אהוד פלג –

אריה עמית (טפר) – דברים לזכרו

 לא איש של גינונים היה אריה, אלא איש של מעשים, של ישירות כנה, אמיצה ובלתי-מתפשרת.

איש של התייחסות עניינית ונטולת רגשנות, הדוחקת הצידה את כל חולשות האנוש ומצליחה להביא לידי ביטוי את היכולת האנושית במיטבה. בזכות תכונתו זו קבע אריה שיאים חדשים באפשרות להתמודד עם מצבים שנראים בלתי-אפשריים – ולנצח.

כך בפיצוץ גשר אלנבי ב"ליל הגשרים" ביוני 1946 – כאשר הפעולה נעצרה בגלל התגלות הכח והאש הכבדה שהצמידה אותו לקרקע – עד שאריה קם וחילץ אותה מקפאונה.

כך בגוש עציון ב-14.1.48 – כאשר תקף עם 20 איש כח של 2000 ערבים והפיץ אותו לכל עבר.

כך בשיירת נבי-דניאל במרץ 1948 – כאשר צעד לבדו בינות מאות רבות של ערבים להצלת השיירה.

כך בגילוי דרך בורמה באפריל 1948 – עת הראה שהמצור על ירושלים ניתן להבקעה והציל 100,000 איש מכניעה.

וכך בינוח באוקטובר 1948 – עת נשאר כמעט יחידי על הרכס , לאחר בריחת הדרוזים, להדוף את ההסתערות של 200 חיילי "צבא ההצלה" הסורי של קאוקג'י.

וכך גם במקומות נוספים שהיריעה כאן תקצר מלהזכירם.

למיטב ידיעתי אין עוד אדם במדינה שהשפיע אישית על שינוי מהלכי קרבות כמו אריה. כאילו כופף את מהלך ההתרחשויות והכפיף אותו לרצונו.

אין עוד אדם שהולמת אותו יותר אמירתו המפורסמת של רוברט קנדי:

"אדם אחד הוא שיכול לעשות את ההבדל".

את ההבדל בין כישלון להצלחה. בין הרמת ידיים לנוכח הקשיים והמכשולים, לבין היכולת להתגבר עליהם ולהשיג את המטרות.

יכולת זו היא שהפגישה ביני ובין אריה – בזכות כתבתו של ד"ר אורי מילשטיין "אריה ושמו טפר".

באחת עשרה השנים האחרונות נלווה אלי אריה לעשרות רבות של מפגשים עם בני נוער בסדנאות לפיתוח מנהיגות שקיימתי במכון לקידום נוער ליצירתיות ולמצוינות ובכל רחבי הארץ. בסדנאות אלה רוכשים החניכים כלים להגברת יכולת ההשפעה של היחיד במסגרות חברתיות. אריה היה הכוכב של המפגש שעסק באומץ-לב ובגבורה אישית של מנהיג. הנוער שתה בשקיקה את דבריו, התעמת איתו תוך השתאות לגודל התופעה, ותוך ניסיון מתמיד לבחון אם אדם ניצב לפניו – או נפיל שלא מן העולם הזה. הפגישה פנים אל פנים עם הגבורה בהתגלמותה, עם הגיבור שיצר את ההיסטוריה, עשתה נפלאות לבני הנוער ומילאה אותם בעוצמות חדשות, שישאו איתם כל חייהם.

תפילה ידועה מבקשת:
תן לי הכח לשאת את שאין לשנותו
תן לי העוז לשנות את שיש ואפשר לשנותו
תן לי התבונה להבדיל בין זה לזה.

הגדרות העוז והתבונה בתפילה זו ניבנו מחדש אצל בני הנוער לאחר המפגש עם אריה.

מי יודע אם בגילויי הגבורה העתידיים של לוחמי ישראל בזירות השונות – הצבאית והאזרחית – לא הבשילו פירותיהם של מפגשים אלה עם אריה – הזרעים ששתל אריה בלבם ובאישיותם.

אולם גם לאריה היתה עדנה במפגשים האלה עם הנוער, וגם הוא – כך ראיתי – יוצא מהם מחוזק בכל פעם מחדש. שכן אם היתה מערכה אחת שבה ידו של אריה לא היתה על העליונה – היתה זו המערכה על התודעה הצבורית – המערכה על ההכרה הממוסדת בתרומתו של אריה לתקומת ישראל. הלוחם עז הנפש, הגבור העשוי בלא חת, לא זכה לבטויי ההערכה שכל חברה אנושית נוהגת לעטר בהם את ראשי גבוריה ולהתברך בכך שמקרבה יצאו מקבליהם.

"גבורת היחידים היא עוצמת צה"ל כולו" – אמר הרמטכ"ל מוטה גור ז"ל.

למרות עדויות רבות של לוחמים, למרות המלצות של כמה ועדות, למרות הרעפת כבוד בפרוטוקולים של ישיבות מטכ"ל – לא מצא המימסד הפוליטי-בטחוני את העוז הדרוש לכבד את אריה טפר בעיטור הגבורה הלאומי.

למערכה זו – כמה אופייני – אריה אף לא התכוון להתייצב. זו כבר איננה מערכה המשנה הסטוריה. ההסטוריה כבר נקבעה. זוהי הסטוריוגרפיה. זוהי מערכה על כיבודים – ממנה הרחיק אריה תדיר את רגליו. אך הדברים חרו לו. חרה לו שנגזלה ממנו תרומתו, חרה לו עוות האמת דוקא על-ידי הגורמים שלפי תחושתו היו אחראים לקלקולים בשדה הקרב, קלקולים שאותם היה צריך לתקן תוך חירוף נפשו. חרה לו שבהבל פה ובהינף קולמוס נמהל הדם בדיו – ומשנה צבעו.

אבל מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים. המפגש עם הנוער החזיר לאריה את האפשרות להנחיל לא רק את האמת העובדתית – אלא גם את המורשת – לדורות הבאים.

הוא נתן לו הזדמנות להקרין מעצמו על אלה שימשיכו אולי את דרכו – וייחלצו בעתיד להצלת עמם.

לאלה ישמש אריה מופת ששום פוליטיקה ושום תככנות לא תוכל לעמעם.

"מגש הכסף" עליו דבר המשורר – ימשיך לבהוק ולהאיר את הדרך.

ואני, במעמד זה, מתחייב כלפיך, אריה, לשני דברים, שרציתי, אך לא הספקתי, להגשים בעודך בחיים:

אני מתחייב להמשיך ולהפנות זרקורים אל אותו מגש הכסף כדי להנציח את קרינתו.

ואני מתחייב להמשיך ולעשות לתיקון העוול הצבורי שנגרם לך ולא לשקוט, עד אשר יוענק לך, גם אם אחרי מותך, עיטור הגבורה שאתה כה ראוי לו, והוא – לך.

כי במדינת ישראל עיטור הגבורה, כשאיננו מוצמד לשמו של אריה טפר, הוא כמו דגל המדינה שאיננו מתנוסס מעל בית-הנשיא.

למאבק הזה, להחדרת בינה למערכת, דרושים כוחות רבים, ואותם, אריה, אשאב במידה רבה ממך ומן המשקע העצום שהותרת בי. במובן זה גם הקרב האחרון שלך, אריה, עוד לא תם, וגם הוא עוד עתיד להסתיים בהצלחה.

תהא דמותך מקור של השראה והנחיה לכולנו.
יהי זכרך ברוך.

אהוד פלג
מרץ 1997