שלטון העם והתארגנות עממית

– עו"ד אהוד פלג –

שלטון על-ידי העם, למען העם הוא אחד ממאפייניה של השיטה הדמוקרטית.
מבלי להיכנס לניתוח שיטת השלטון העכשווית בישראל, ולאפשרויות שיפורה, הרי שלאחרונה ראינו ביטוי לכוחו של העם – הציבור – כאשר הוא רוצה לעשות בו שימוש.
במדינות השכנות הלא דמוקרטיות הדברים הגיעו לכדי אנארכיה ומהפיכות.
בישראל הדמוקרטית הזעם הציבורי התמקד במישור הצרכני – ובתופעות של התנהלות כוחנית וחמדנית בתחום מחירי המוצרים ואיכות השירות.

בנוסף ל"ריגושים" הרבים שמספקת לנו מדינתנו בגלל מיקומה הגיאופוליטי והרכב אוכלוסייתה המגוון, שבהם מפלגות המחלוקות את הציבור, ישנו קונצנזוס רחב סביב תחושת ניצולו והפגיעה בכיס של הצרכנים ע"י התאגידים העסקיים ולעיתים אף על-ידי הממשלה (ברכיב המיסוי והביורוקרטיה בעיקר).
אל לנו להחליף בין שלטון העם לבין התארגנות עממית.
במדינה מתוקנת אמור השלטון לבטא את רחשי לב הציבור בהתנהלות על-פי חוקים נהלים ומדיניות שגובשו תוך רגישות והתחשבות לעקרונות ולערכים המשותפים.

כאשר נפתחים פערים בין השלטון ורחשי לב הציבור – באה שעתה של ההתארגנות העממית.
בשיטה הישראלית לניהול השוק הקמעונאי (המימשק שבין בתי-העסק ונותני השירות לבין הצרכן), אמור השלטון לייצר שוק תחרותי בענפי המשק השונים, ואז אמורים כוחות השוק לדאוג להתמודד על ליבם של הצרכנים ולהוזיל מחירים.
כאשר מדובר בענפים לא תחרותיים בעיקר במוצרים בסיסיים, אמור השלטון לקיים פיקוח מחירים שידאג לרמת מחירים סבירה.
כאשר השלטון מפגר אחר קצב ההתרחשויות בשוק התחרות אינה מתפתחת, והצרכנים נפגעים מן המחירים הגבוהים ומרמת שירות בעייתית – אין לצרכנים ברירה אלא להתארגן ולהגיב כדי להוות משקל נגד לעסקים / לתאגידים הכוחניים. התארגנות שכזו מהווה אתגר למארגניה.
המאבק הצרכני הוא ק"כ מאבק של כל צרכן וצרכן עם עצמו ועם הרגליו. זהו מאבק של הרבה חזיתות כל אחת ברוחב המימשק שבין הצרכן הבודד לבין המוצר שבדעתו לרכוש.
משום כך מאד קשה לארגן אותו מצד אחד. מצד שני – נידרש מן הצרכן כאן מעט מאד מאמץ כדי להוסיף ולתרום את חלקו למאבק הציבורי.
זה יותר קל מאשר להקדיש זמן ולנסוע לככר מרוחקת בעיר מרכזית.
הצרכן הישראלי הוא מאד מצפוני ומאד רגשי שלא לומר יצרי ויש לו חוש צדק ותחושת כבוד מאד מפותחים, ולכן ניתן לעורר בו את תחושת "הפראייר" ואת המוטיבציה לא להישאר חייב למי שפגע בו.
מצד שני הצרכן הישראלי מאד תכליתי, וינקוט במחאה אישית רק אם יחוש שהוא חלק ממאמץ גדול יותר, שגם ישיג אפקט וישפיע.
האפקטיביות של נשק החרם הצרכני, טמונה ביישומו על-ידי ציבור רחב של לקוחות.
אם 100,000 איש יהיו "מוכנים לפקודה" וייענו לקריאת מארגן חרם הצרכנים בלא גמגומים ותירוצים, הרי שייתכן מאד כי החרם יהיה מיותר בסופו של דבר, וכח ההרתעה שבו די יהיה בו כדי לאפשר לגרום לתאגיד להוריד את מחיריו.
ניתן להשוות זאת לכח שמרכז בידיו יו"ר ההסתדרות להשבית את המשק. עצם ההכרה של מעסיקים ביכולתו זו, הופכת אותו לבעל עוצמה מבלי שיהיה עליו להפעיל את נישקו זה לעיתים קרובות.
בתחום הצרכנות יאפשר כח זה גם לנהל "מיכרזים" מול תאגידים עיסקיים בדומה להתארגנויות קבוצות רכישה פרטיות או ציבוריות, ולהשיג מוצרים או שירותים בתעריפים מוזלים.
ראינו כיצד משיגות הסתדרות עובדי המדינה, או נציגות שירות המדינה, או התאחדות הסטודנטים הארצית פטור מעמלות עו"ש מבנקים, או תעריפים נמוכים בשירותי סלולר.
המפתח לכל טמון בקיומו של בסיס כח מוצק ומוכח שלא מאכזב. ההסתדרות הבינה זאת והשקיעה רבות בארגון העובדים לארגון חזק וממושמע, עד כדי כך שאישור ארגון העובדים היציג הוא תנאי להכרה בשביתה כחוקית על-פי דיני העבודה.
בתחום הצרכנות, המיגזר החרדי המאורגן והממושמע, הוכיח את יכולתו להתמודד בהצלחה עם תאגידים עיסקיים ולגרום להם לקבל את דרישותיו.
התפקיד שלקחה לעצמה המועצה לצרכנות הוא לטפח ולארגן ציבור של צרכנים פעילים ומגיבים – שאנחנו קוראים לו מאמ"צ – המערך הארצי של המועצה לצרכנות וסיסמתו: מאמצ קטן שלך – הישג גדול לצרכנים.
המסר שלנו לצרכן בהקשר זה:
מעט משמעת עצמית תחזיר את הכבוד העצמי לצרכנים ותחזיר את המחירים למיתחם הסבירות וההגינות.
זה לא רק מאבק צרכני זהו מאבק על עיצוב הנורמות במדינת ישראל ועל השענתן על ערכים של הגינות והתחשבות כפי שצריך להיות במדינה מתוקנת, במדינה יהודית ודמוקרטית.