שלטון החוק בישראל במבחן כבד האווז
מאז 1993 מתנהל בישראל המאבק נגד פיטום אווזים לשם ייצור כבד אוז שומני. למרות מודעות ציבורית גוברת והולכת, בארץ ובעולם, נגד התופעה (מדינות לא מעטות כבר אסרו על כך בחוק), חבר משרד החקלאות אל מפטמי האווזים בנסיונות בלתי-נלאים להנציח את התהליך האכזרי.לא רק התאכזרות קיימת כאן, לא רק ציניות בהפיכת האווז לבית-החרושת לכבד של עצמו, בתהליך המביא לחניקתו ע"י אותו הכבד (כבד של אווז מפוטם תופח בתוך גופו של האווז ליותר מפי שמונה ממימדיו הרגילים!); פיטום אווזים הוא גם עבירה על חוק צער בעלי חיים, שחוקק בינתיים בישראל כדי לקבוע אמות-מידה מוסריות בתחום היחס לבעלי-חיים.
אבל דומה שאת המפטמים ואת משרד החקלאות לא כל כך מעניין החוק.
עובדה: הם מנסים לחוקק הוראת-שעה שתוציא את פיטום האווזים מתחולתו של חוק צער בעלי-חיים.
גם לא מעניינת הכנסת, שבועדת החינוך שלה קבעה כי על הפרקטיקה האכזרית להיפסק, וכי על משרד החקלאות לדאוג לפיצוי המפטמים. עובדה: הם מנסים להציע שהנושא יעבור להידון בועדת הכלכלה של הכנסת, אולי בתקוה שתהיה פחות אנושית.
גם לא מעניין אותם כל כך בג"צ, שקבע כי החל מן ה-1 באפריל 2005 ייאסר פיטום האווזים האכזרי, אלא אם תתגלה שיטת פיטום בלא סבל (שלא התגלתה) שתעוגן בתקנות (שלא הותקנו) שלהן ייקבע נוהל פיקוח קפדני (שמהיעדר תקנות – ממילא גם לא קיים).
אף על פי כן ממשיך הפיטום האכזרי להתבצע כאילו לא היה בית המשפט העליון אלא בבחינת הוגה דעות זניח, וקשה להתרשם כי המפטמים ומשרד החקלאות מתייחסים ברצינות לפסיקתו.
אפילו היועץ המשפטי לממשלה אליו פנינו כראש התביעה במדינה בבקשה שיאכוף את החוק ואת פסיקת בג"צ, אינו מוצא לנכון להתערב.
פיטום האווזים האכזרי הפך להיות ביטוי נוסף לאווירת הזלזול בחוק ובבתי-המשפט בישראל, וזאת בחסות מלאה של משרד ממשלתי ושל מערכת אכיפת החוק.
"באין דיין אין דין", ובאין תביעה כללית המפעילה את הדיין, הרי הדיין, ואיתו הדין, קיימים באופן תיאורטי בלבד. האם זו המציאות התואמת את חזון המדינה בה אנו רוצים להיות? האם כך נילחם באלימות הגואה ובשחיתות הפוגעת בכל חלקה טובה?
אכן, רמתה המוסרית של חברה ניכרת ביחסה לבעלי-החיים, ודומה כי בישראל מצבו של שלטון-החוק הוא כמצבו של כבד האווז בעל הניוון השומני.