פאזל הקסם של ממלכת תוניגה/סיפור מאת אהוד פלג

לפני שנים רבות, מעבר להרים ולימים, התקיימה לה ממלכה קטנה שבה חי עם בשם תוניגה. ארצו הייתה פורייה ויפה ועמים רבים לטשו אליה עיניים. אזרחי תוניגה היו לוחמים עזי נפש, אבל לא רק על כך הם סמכו בהגנה על הממלכה.

הכהן הגדול של תוניגה קיבל מן האל מתנה מיוחדת במינה: פאזל קסם.

על-פי מצוות האל, חילק הכהן הגדול את חלקי הפאזל בין כל אזרחי הממלכה והפלא ופלא – הם הספיקו לכולם, עד האחרון שבהם. כשנולד ילד חדש במשפחה, היה אחד מחלקי הפאזל שבידי אותה המשפחה מתחלק, כבמטה קסם, לשני חלקים משלימים, כך שתמיד היה מספר החלקים שווה למספר האזרחים. כשמישהו מאזרחי תוניגה נפטר, היה נעלם גם חלק הפאזל שברשותו, ומפסיק להתקיים. וכך התנה האל עם הכהן הגדול: "כל עוד תשמרו את כל חלקי פאזל הקסם – תהיו מוגנים מכל רע, אך אם חלילה יחסר לכם ולו גם חלק אחד – אסיר את הגנתי מכם. אם יאבד מי מכם את חלק הפאזל שבידיו – יבוא ויתייצב במקדשי. הוא יבלה שם שנה אחת משנות חייו, ויקבל תמורתה – כבר מראשיתה – את חלק הפאזל שאבד לו".

ואכן, בצל ההגנה של פאזל הקסם, התנהלה הממלכה בשלווה, מוגנת ושמורה מעין הסערה.

והנה יום אחד קרה דבר-מה מעורר דאגה: אורי, אחד האזרחים הצעירים בממלכה, איבד את חלק הפאזל שלו. הוא חיפש בקדחתנות בכל מקום, אך העלה חרס בידיו. אורי, שהבין את משמעות האובדן, לא היסס הרבה: הוא התגנב לביתו של שכנו, אבנר, ניגש למקום המחבוא ששם החביא אבנר את חלק הפאזל שלו ולקח אותו לעצמו, מבלי שירגיש בכך איש מיושבי הבית. אורי החמיא לעצמו על הפעולה המוצלחת ושמח על כך שלא יצטרך לבלות שנה מחייו במקדש.

בערב, לפני השינה, הלך אבנר כהרגלו לבדוק את מקום המחבוא וגילה את דבר היעלמו של חלק הפאזל.

הוא כינס בבהילות את בני המשפחה כדי לטכס עצה. כולם ידעו על מנהגו של אבנר להחזיק את חלק הפאזל שלו במחבואו, כך שהאפשרות של אובדן ירדה מעל הפרק.

"מישהו גנב לך את הפאזל" אמרו לו בני המשפחה "אל תהיה פראייר – לך תשלים לך את החסר ממישהו אחר". אבנר התלבט מעט, שכן לא היה גנב, אך גם הוא התקומם למחשבה שמישהו גנב ממנו, והוא זה שיצטרך לשלם את המחיר. כך שוכנע לבסוף אבנר להשיג חלק פאזל משותפו לעסקים שוקי, בלי ידיעתו, כמובן.

שוקי, בתורו, גילה את דבר האובדן והגיע לאותה המסקנה ממש, וכך החלה תופעה של גניבת חלקי הפאזל להתפשט בכל רחבי ממלכת תוניגה, תוך שהיא מעוררת חשדנות, מרירות, כעס ואיבה.

בינתיים הבחינו האויבים מסביב בתכונה שאופפת את שכנתם הקטנה, וזיהו שעת כושר להתקפה. גם הם הכירו את הבטחת האל לכהן הגדול של תוניגה, ואת התנאי לקיומה. התקפתם באה במהירות, בטרם הספיקו בני תוניגה להשלים את החלק החסר, וליהנות מהגנת האל.

את אחרית הדבר לא נגלה לכם, רק זאת נשאל:

• האם הייתה לאזרחי ממלכת תוניגה דרך התנהגות אחרת?
• מה היה כתוב בפאזל השלם? (רמז, קראו את השם הפוך)
• האם יש בחברה הישראלית מקבילה להתרחשות המתוארת בסיפור?