איפה מלמדים צדק חברתי ?

– עו"ד אהוד פלג –

"העם דורש צדק חברתי" הפכה לקריאת המחאה העכשווית של הציבור בישראל. היא מאחדת מגוון רחב של אזרחים – מסטודנטים וזוגות צעירים דרך הורים לילדים קטנים, בעלי משפחות מן המעמד הבינוני, רופאים מתמחים, ועד לכלל האוכלוסיה המבקש לרכוש מוצרי מזון בסיסיים במחירים סבירים.

הם הרגישו שלא רק שמחירי המים האמירו, אלא הגיעו מים עד נפש בכל הנוגע ליוקר המחיה. הם התאכזבו לגלות כי מי שהיו מופקדים על תכנון המדיניות הכלכלית והחשבון הלאומי כנראה שכחו לקחת אותם בחשבון.
הם יצאו לרחובות כדי להזכיר לקובעי המדיניות שהם קיימים, שהבעיות קיימות ושהם תובעים את הדרישה הבסיסית ביותר שעם יכול להפנות למנהיגיו: צדק חברתי.

השאלה המתבקשת היא מדוע דרישה בסיסית שכזו צריך בכלל להזכיר לממשלה? האם זו לא אמורה להיות אחת הסיבות המרכזיות לקיומה וההכוונה המרכזית לפעולתה?
מה המשקל שמקבלת דרישה זו בלימודי הכלכלה? מדע המדינה? האם נכלל ערך זה בתכנית הלימודים במערכת החינוך?
בתי הספר – שהם בית היוצר לאזרחי המחר, מוציאים מקרבם גם את אנשי העסקים וגם את הפוליטיקאים ואת פקידי הממשלה.

הבריטים התגאו תמיד כי הניצחונות בשדה הקרב נבטו במגרשי המשחקים של בית-הספר האיכותי באיטון. ראוי היום לשאול בפרפראזה – היכן נולדה בישראל המדיניות הכלכלית ששכחה את האזרח בקצה השרשרת? היכן נולדה התאוותנות והחמדנות של מנהלי התאגידים העיסקיים ואיתן שיטת "מצליח" המושלת בכיפה? האם אלה תוצריה של מערכת החינוך הישראלית שהציבה במרכזה את ההישגיות במקום את ההגינות, ההתחשבות והרגישות החברתית?
התשובה לשאלה המטרידה איננה קשה להשגה, והיא מצויה במערכת השיעורים והקורסים ובתכניות הלימודים, או ליתר דיוק נעדרת ממנה.

נציגי המועצה הישראלית לצרכנות התייחסו לסוגיה זו בהופעתם בפני הועדה הממלכתית לבחינת התחרותיות בשוק המזון. בין הבקשות שהם העלו שם, נימנו העמדת מוצרי עוגן – חלופות זולות – בכל קטגוריית מזון, פיתוח שווקי עוגן – חנויות מוזלות לשיווק ישיר של תוצרת מזון שיעקפו את פערי הרווחים הקמעונאיים הבלתי סבירים, וכן הנהגת מדיניות לטווח ארוך שתכלול יעדים מדידים בצומתי בקרה, ותלווה גם בצעדים להוזלת מחירים בטווח הקצר.