מכתב מהורים לילדה המבקרת במחנות ההשמדה בפולין

סיווני ילדתנו היקרה,

לראשונה בחייך את נחשפת לתמונות ולמראות בעלי משמעות קשה מאד, אולי מהקשות ביותר שעין אנושית יכולה לפגוש.

אלה הם מראות בני-עמך (כולל בני משפחתך) הנשלחים בהמוניהם כצאן לטבח, בצורה מתוכננת, קרה ואכזרית.

לגביך זוהי רק הסטוריה, גם אם איומה ונוראה. לגבי רבים רבים, עד לפני כמה עשרות שנים, זו היתה מציאות של ממש; מציאות שנכפתה עליהם רק בשל העובדה שהיו שונים, שהיו זרים, שהיו יהודים החיים בארצות ניכר.

בפסח, בקריאת ההגדה, אומרים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

על השואה יש לומר – "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא נכנס לאושוויץ". (נכנס – ולא בהכרח ניתנה לו עוד ההזדמנות לצאת…). והסיבה לאמירה זאת היא הלקחים שצריך ללמוד מתקופת השואה:

הראשון – והחשוב מכל – הוא הצורך בקיומה של מדינה משלנו – בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל, מולדתנו ההסטורית, שתהיה מיקלט לכל יהודי בעולם ותאפשר לנו להתארגן בעוצמה ולהגן על עצמנו, בצורה שלא יוכלו עוד להשמידנו.

השני – שמקומו של יהודי הוא במדינת-ישראל ולא בשדות זרים. החיים כאן לא תמיד קלים, לא תמיד פשוטים, אבל רק כאן אנחנו נמצאים בבית.

במקום אחר תמיד יהיה מי שיזכיר לנו שאנחנו לא שייכים.

השלישי – להילחם בכל ביטוי של גזענות, אפלייה ושנאת השונה והזר. בהם טמונים זרעי הפורענות של שואה חדשה.
והרביעי – ללמוד את ההסטוריה שלנו ולהפיק ממנה את הלקחים המתבקשים. היא צופנת בחובה שיעורים חיוניים בהישרדות לאומית, אבל גם ביסודות בסיסיים של התנהגות אנושית.

לו למדנו טוב יותר את לקחי מגילת אסתר והמן הרשע – אולי היינו מבינים שהשואה אפשרית בתנאים של ישיבת העם בגולה.
לו למדנו מה קרה לאימפריות ששקעו בנהנתנות ובשאננות – אולי היינו מונעים את ההפתעה המרה במלחמת יום-הכיפורים.

 

סיווני שלנו,
מה שלא הורג אותנו – מחזק אותנו. 

עם ישראל, כמו הסנה הבוער במדבר "שאיננו אוּכַּל", הצליח לשרוד את כל אלה שקמו עליו לכלותו; אבל עם ישראל מחוייב ללמוד את לקחי ההסטוריה שלו, ולצאת מחוזק יותר, כדי שהעתיד ייראה טוב יותר מהעבר.
וזה כבר תלוי בנו וגם זהו לקח מן השואה:
הגורל תלוי גם בך – קחי אותו בידייך.
היי את האדריכלית של עתידך.

היהודים הציונים שעלו לארץ לפני השואה כי האמינו שרק כאן מקומם, הצילו עצמם מגורלם המר של מיליוני אחרים שעצמו את עיניהם מחוסר הבנה או מפינוק ועצלנות יתר.

מותר האדם מן הצאן לטבח – ביכולתו להפיק לקחים וליישמם.
הציווי ההסטורי של יהודי בעולמנו – הוא להיות אדם חכם, חזק ונחוש.
צווי זה לא השתנה מאז ועד היום – וכנראה לא ישתנה כל כך מהר.
זב"ש – אינו רק קיצור ל"זו בעיה שלך", אלא משמעו גם: "זה בידיים שלך".

הטוב בסיור הזה שאת וחברייך מבצעים בימים אלה, הוא שניתנת לכם ההזדמנות ללמוד את הלקח הזה – וליישמו במעשיכם מהיום הזה והלאה.

אנחנו – הורייך – תמיד נהיה לצידך, ונמשיך להעניק לך את הביטחון, ההגנה והעצה הטובה שתמיד הענקנו; אבל כאזרחית שכבר מחזיקה בתעודת זהות – את מתחילה לקחת אחריות על חייך.

אנחנו מאמינים בך וביכולתך לשאת את משא מורשת הדורות של עמנו, ואפילו לעשות זאת טוב יותר מן הדורות שקדמו לך.

אוהבים ובוטחים בך,
אמא ואבא