קרן השפע של הבנקים בחסות בנק ישראל

– עו"ד אהוד פלג –

והרי סקופ שטרם פורסם מהמלצות ועדת זקן לבחינת התחרותיות בענף הבנקאות:

בנק ישראל מציע הקמת קרן סיוע לבנקים בהיקף של 3 מיליארד ₪ על ידי ציבור הצרכנים.

החדשות הרעות: הקרן כבר כאן והצרכנים כבר משלמים לה מזמן.
בנק ישראל רק מציע להנציח אותה.

בימים הקרובים תפרסם ועדת זקן להגברת התחרות בענף הבנקאות את המלצותיה.

לא ניתן להתעלם מן השאלה מדוע נידרש בנק ישראל, המצוייד בכל הסמכויות והידע להגברת התחרות, להקים ועדה כזאת, ועוד להעמיד בראשה את המפקח על הבנקים,

התשובה ברורה לכל מי שמצוי בתחום:

בנק ישראל הבין כי תחום הבנקאות נעדר התחרות במגזר משקי הבית לא יוכל לחמוק עוד מן הביקורת הציבורית, ונראה כי העדיף ליזום ועדה בה ניתן יהיה להשפיע על מיתון ההמלצות.

כזכור, כשהתבקש המפקח על הבנקים על ידי שר המשפטים לשבת עם המועצה לצרכנות בכוונה לחפש פתרונות לבעיה, השיב המפקח להצעתה של המועצה לצאת לבדיקה משותפת שתבחן את הכשלים התחרותיים במגזר הביתי בגלל עמלות העו"ש, במענה הבא: אין בעיה בתחום עמלות העו"ש, ואינני רוצה כלל לבדוק אם קיימת בעיה.

על רקע המלצות חסרות של הועדה, על פי מה שפורסם בתקשורת, ביחס להתנעת התחרות בענף, ראוי להיזכר בדבריו אלה של מי שהועמד בראש הועדה, תוך סירוב לצרף אליה את המועצה לצרכנות, נציגת ציבור הצרכנים, שהתריעה מלכתחילה על הבעיה.

תזכורת קצרה: במגזר משקי הבית לא קיימת תחרות בין הבנקים, וכתוצאה מכך הצרכנים משלמים עמלות גבוהות וריביות גבוהות.

אחד הגורמים העיקריים להיעדר התחרות במגזר זה, הוא חוסר ההתמקחות של הצרכנים עם הבנק על מחירי השירות הנגבים מהם, וחוסר האיום מצידם במעבר בנק, וזאת בגלל חוסר יכולתם להשוות את מחירי השירותים בין הבנקים השונים:

המחירים מוצגים לציבור בערבוביה של עמלות בש"ח וריביות באחוזים, דבר המסכל יכולת השוואה אצל 70% מן הצרכנים (בהתאם למחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה עבור המועצה לצרכנות).

מחירו של חסם תחרות זה לצרכנים מוערך במיליארדים של שקלים בשנה.

הבנקים גובים סכומים גבוהים אלה כי הם פשוט יכולים, לאור חוסר יכולת ההתמקחות של הצרכנים.

קבעה זאת במפורש הממונה לשעבר על ההגבלים העיסקיים, רונית קן: בחקירתה נגד הבנקים, היא תפסה מסמך שבו מסביר בנק הפועלים לבנק לאומי מדוע תימחר עמלה מסוימת כפי שתימחר: וכך מודה בנק הפועלים: תמחרנו את העמלה לפי הכלל "לעולם תיקח".

ניתן היה לצפות שהגורם השלטוני המפקח על הבנקים, בנק ישראל, יטפל בחסם התחרות וישים קץ למצב זה.

כך עשה לדוגמה משרד התקשורת בתחום הסלולר, כשטיפל אחד לאחד, בכל חסמי התחרות, והצליח להתניע תחרות בתחום די דומה במאפייניו, ואנחנו כבר רואים את תוצאותיה של תחרות זו על ליבו של הצרכן בהצעות אטרקטיביות ובמחירים מוזלים בהרבה.

לצערנו, בנק ישראל, במקום לטפל בבעיה, הופך לחלק ממנה, על ידי מתן חסות לבנקים והתעלמות מרווחת הצרכנים.

הצביע על כך דוח ועדת טרכטנברג, כשקבע כי "המטרה של שיפור מצבם של משקי הבית, של אזרחי המדינה ותושביה, ולהגדלת רווחתם, מקבלת חשיבות משנית, אם בכלל, בסדר העדיפויות של הרגולטורים בישראל".

נגיד בנק ישראל מנמק את העמדה האנטי צרכנית של הבנק בשלוש סיבות:

• חשש ליציבות הבנקים.
• הצורך של הבנקים להרוויח כדי להיות מסוגלים לתת אשראי לציבור.
• שמירה על העיקרון הקובע כי יש זכות לעסק לגבות תשלום עבור מתן שירותים.

ייאמר מיד: שלושת העקרונות של הנגיד חשובים ומוסכמים גם על המועצה לצרכנות, ואין שום סתירה בינם ובין פתרון הבעיה המוצע על-ידי המועצה.

הצעת חוק להסרת חסם התחרות הזה חוברה על-ידי המועצה לצרכנות ומובלת בכנסת על ידי 21 ח"כים משלל סיעות ובהם 6 ראשי ועדות בראשות יו"ר ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת הכספים, יו"ר הועדה לביקורת המדינה, ועוד.

ההצעה קובעת כי בנק לא יגבה עמלות עו"ש מקום שהוא מרוויח כבר מחשבון העו"ש באמצעות הריביות שהוא גובה.

מחיר השירות הבנקאי במקרה כזה יעמוד על גובה הריבית בלבד, ויהיה לפיכך בר השוואה.

בכך מהווה ההצעה פשרה מאזנת בין זכות הצרכנים לקיומה של יכולת ההשוואה, באמצעות ביטול גורף של עמלות העו"ש, לבין זכות הבנק לגבות תשלום עבור שירותים.

מודל זה נהוג בעולם המערבי, ותואם כאמור, גם את שלושת העקרונות של נגיד בנק ישראל.

בנסיבות אלה, הגיע הזמן שבנק ישראל ימלא את תפקידו, יהפוך להיות חלק מן הפתרון, ויתמוך בהצעת החוק להסרת חסמי ההשוואה, ולהתנעת התחרות בענף הבנקאות.