מחיר מופרז / אהוד פלג*

מה היינו אומרים לו היה בארץ מפעל אחד לייצור מסמרים, והוא היה גובה 1000 ₪ על כל מסמר שעולה לייצרו 10 אג' בלבד?

הממונה החדשה על רשות ההגבלים העסקיים הודיעה על כוונתה להפסיק לאכוף את האיסור על מונופולים לגבות מחירים מופרזים, הודעה המקוממת ציבור רחב המצפה שרשויות האכיפה יפעלו למען שוק הוגן יותר בישראל.

תאגיד המנצל כח שוק מונופוליסטי לגביית מחיר מופרז, עושה זאת כי הוא יכול מאחר שהוא שולט בשוק, כי הוא מזלזל בנו, הצרכנים, וכי אין לו כל בושה שהיתה אולי עשויה לגרום לו למחשבות על מידתיות והתחשבות.

נראה שהיעדר הבושה מאפיין התנהלות של עסקים לא מעטים בחיי המסחר בישראל, ומהווה פן משלים, אם לא הגורם, לחוסר ההגינות במדינה.

בישראל הקטנה ישנם מספר ענפים המאופיינים בשליטה מוחלטת של תאגיד כזה או אחר המכתיב את הספקת המוצר ואת מחירו.

הברירה הנותרת בידי הצרכן במוצרים שלא ניתן לייבא עצמאית היא לקנות במחיר המופרז או לוותר על המוצר.

ומהו מחיר מופרז? בדיונים שהיו במועצה לצרכנות לגיבוש מדד ההגינות כפי שנתפש בעיני צרכנים, עלה כי מחיר הוגן הוא מחיר המשקף מבחינת הצרכן תמורה הולמת לכסף. מחיר מופרז הוא מחיר הגבוה באופן משמעותי מן המחיר שהיה נקבע למוצר בשוק תחרותי בו יש מספר שחקנים המתחרים על ליבו ועל כיסו של הצרכן. הממונה הקודם על ההגבלים העסקיים קבע כי רווח של עד 20% מעבר לעלות הייצור – עדיין יכול להיחשב לגיטימי.

יש החולקים על קביעה זו וגורסים שכל מחיר שבו יש מי שמוכן לקנות – הוא מחיר לגיטימי כי הם כללי ההיצע והביקוש, וכי אל לה לממשלה להתערב בכללי השוק החופשי.

אלא שהשוק, במה שנוגע למונופולים, איננו חופשי והממשלה לא צריכה להשאירו מופקר לכוחם ולתאבונם של אותם תאגידים, שאינו יודע שובע.

חיים בחברה חופשית צריכים להיות מבוססים על התחשבות במכלול הערכים, הרגישויות והאינטרסים של קבוצות האוכלוסיה השונות, והתנאי לכך הוא קביעת בלמים ואיזונים על כוחם של יחידים, תאגידים ואפילו רשויות שלטון, למניעת הפרזות ועיוותים בשימוש בכוח זה כלפי הציבור או מגזרים בו.

הממשלה צריכה להיות מופקדת על שמירת האיזון הזה, ובמקום בו אין ריסון עצמי של תאגידים מונופוליסטיים, עליה להפעיל ריסון חיצוני על השימוש המופרז בכוחם.