יום זכויות בעלי החיים בכנסת

פרוטוקול מס' 575
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ה' באדר התשע"ב (28 בפברואר 2012), שעה 9:00

סדר היום:
התעללות בבעלי חיים – לציון יום זכויות בעלי החיים בכנסת

היו"ר אלכס מילר:
תודה, גברתי. אהוד פלג, בבקשה.
אהוד פלג:

תודה, כבוד היושב ראש, בוקר טוב. אני רוצה להודות לוועדה שמקיימת את הישיבה הזאת במסגרת היום החשוב הזה שהכנסת לקחה על עצמה. אני חושב שעם כל הנושאים שמגיעים אל הכנסת, הנושא הזה, של היחס לבעלי החיים, מעיד יותר מכל על האנושיות שהחברה שלנו רוצה להתגאות בה ולא תמיד מצליחה ובעזרת חברי כנסת, יושבי ראש ועדות, הבית הזה מצליח בכל-זאת לשמור את הנושא בתודעה הציבורית ועזרת העבודה המסורה של כל הפעילים והעמותות שעושים פה עבודת קודש ואני לעומתם, בפרט בשנים האחרונות, מאוד קטן.

אני רוצה להקדיש את הדברים שלי לדבר שאני קורא לו בנאליזציה של ההתאכזרות. וזאת לדעתי, בעיה שמשיקה גם כלפי בעלי החיים אבל גם משליכה על בני אדם, ועל היחס לבני אדם ואנחנו יודעים והעניין הזה התעורר במיוחד מאז הקיץ האחרון, כשאנחנו צמאים במדינה שלנו ליותר התחשבות, ליותר הגינות, ליותר רגישות והרגישות הזאת היא גם רגישות חברתית, אבל היא מתחילה בדבר הבסיסי ביותר, שזה האנושיות שלנו.

בארצות-הברית אנחנו התבשרנו לאחרונה שנערך כרגע מאבק משפטי על ההחזקה של הלווייתנים במופעים באקוואריומים וקראו לסיוע את התיקון לחוקה שמוציא את העבדות מחוץ לחוק. עד כדי כך. אני לוקח את העיקרון שבעניין הזה וקורא לנו, קודם כל, לעשות הבחנה בין התייחסות חפצית לבעלי חיים, לבין התייחסות אליהם כיצורים חיים. ההבחנה הזאת היא הבסיס להכל. לא ניתן ולצערי החוק הישראלי לא מבחין, חוץ מהחוקים להגנת בעלי חיים, בחוקים אחרים המעמד של בעל חיים הוא מעמד חפצי לכל דבר וכתוצאה מזה, קהים חושיהם של יותר מדי אנשים, שאני לא יכול להגיד עליהם שהם אנשים רעים או פסולים, וזאת אולי הבעיה העיקרית. הבנאליזציה של ההתייחסות שבסופה יש התאכזרות לבעלי-חיים, גם מבלי שהכוונה היתה בהכרח לגרום להם סבל. אבל זאת התוצאה בפועל, של אותה התייחסות.

ואולי כאן המקום, כאן המקום לחדד את ההבחנה הזאת ואת הבידול הזה, באמצעות חקיקה שתוציא את בעלי החיים לאורך כל מעשה החקיקה בדין הישראלי, ממעמד של חפץ למעמד מיוחד של יצור חי ואז נתחיל לראות אולי, גם את ההבדל המתבקש בהתייחסות.

עכשיו אני רוצה פה להבהיר, אין כוונה, אין כוונה להחיל על כל האזרחים או על כל התושבים, תפישת חיים של צמחונות. לא על כך אני מדבר. אני מדבר להחיל על כולם תפישת חיים של אנושיות. כי בזה אנחנו עוסקים וכמו ששרית אמרה ולפניה אמרו ואני חושב שהציטטה הידועה ביותר היא של גנדי, גנדי מהודו, שחברה נמדדת ביחסה לבעלי חיים ומי שמתאכזר לבעלי חיים, סופו שמתאכזר לבני-אדם וזה לא רק בסופו, אלא הרבה קודם. ועל כן ההבחנה הזאת מתבקשת. ההבדל הזה יבוא לידי ביטוי מעשי בשניים: קודם כל, ברמה החקיקתית, כבר הזכרתי, אני חושב שיש מקום לחקיקה כזאת שתקבע במיוחד את המעמד של בעלי החיים לא כחפצים. אבל בדבר נוסף. באיזו זכות אדם עושה שימוש בבעלי החיים? בזכות אחת – בזכות הכוח. אין זכות אחרת. והכוח הזה, שיש לאדם, כחלק מהעליונות של המין האנושי היום בעולם, נלווית אליו עוד תכונה אחת שלצערנו נעדרת או חסרה פעמים רבות וגם היא חלק מאותה עליונות שאנחנו מתיימרים לקחת לעצמנו וזאת המוסריות. ולא יכול להיות שימוש בבעלי חיים בלי המוסריות שבשימוש הזה. המשמעות המעשית היא לא לגרום לאדם להפסיק לעשות שימוש בבעלי חיים, אני אומר עד כדי כך אנחנו לא הולכים, לפחות בשלב הזה של החברה שלנו, אני לא מדבר על חזון אחרית הימים של הרב קוק, אלא אני מדבר על כך שכאשר עושים שימוש בבעלי החיים, חייבים להפעיל את עיקרון המוסריות ואסור שהשימוש הזה יהיה כרוך בסבל. כי אז זה כבר לא תימהונות של קיצוניים, צמחונות של בדלנים, אלא אז זה חוסר אנושיות של כולנו כיחידים וכולנו כחברה. תודה רבה.

היו"ר אלכס מילר:
תודה. חבר הכנסת חנין, בבקשה.